פרשת ויקרא
"כל חלב לה" (ג-טז)
כל אדם הרוצה לזכות את עצמו במצוות הצדקה יכוף יצרו ויביא קרבנו מן היפה והמשובח ביותר שבאותו המין שיביא ממנו כנאמר בתורה: "והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן וישע ה' אל הבל ואל מנחתו". הקב"ה שמע לתפילת הבל בגלל שהביא מן היפה והמשובח, וכן אם אדם בונה בית כנסת או מאכיל את הרעב ומכסה ערום בכסות יתן להם מן הטוב והמשובח. (הרמב"ם)
מדברי הרמב"ם אנו מבינים שהמילים "כל חלב לה'" משמע מהטוב ומהמשובח לה'.
סיפר הגר"מ שטרנבוך שליט"א שפעם בא אל בעל 'האמרי אמת' מגור חסיד שאבדו לו תפילין ונתן לו האדמו"ר זוג תפילין שירש מאביו בעל 'השפת אמת' והזהירו להקפיד לשמור עליהם. נרתע החסיד ואמר כי הוא פוחד לקבל תפילין אלו, אמר לו האדמו"ר שילך לחתנו רבי יצחק מאיר אלתר זצ"ל והוא יחליפם לו באחרות. וכששאלו את האדמו"ר מדוע הציע לחסיד את התפילין היקרות השיב שעשה כך מדברי הרמב"ם.
ספר ויקרא מסמל את הענווה שהרי האלף של ויקרא היא קטנה שרצה משה רבנו ע"ה להקטין את עצמו. ובהקשר לכך מביאים את המקרה שקרה עם הרב הצדיק יוסף דובר הלוי סולובייצ'יק זצ"ל שפעם ישב בנו רבי חיים סולובייצ'יק ונאנח ואמר 'איך מגיעים ליראת שמים של אבא?' וחזר על דבריו מספר פעמים. ושאלו גיסו רבי ישראל איסר שפירא, למה כוונתו? והסביר שפעם ישב עם אביו ולמד איתו את השיעור היומי והיה חם והרב הוריד את הבגד העליון שלו וגם את הכובע ופתאום נכנס אחד הקבצנים שבעיר והתחיל לקלל ולבזות את אביו הצדיק והאשים אותו בהטיית משפט שכן יום קודם לכן התדיין עם קצב שני בפניו וטען שהשני שיחד את הרב בכסף להטיית המשפט. כשמוע הרב את הדברים לבש את בגדו העליון ואת כובעו ועמד על רגליו בעיניים מורדות ושתק. ראה ההוא שהרב עומד ושותק והמשיך וביזה וקילל את כל הרבנים וכינה את הרב 'חברניק' כינו שמובנו אדם בלתי ישר וגם איים במכות והרב שלט ברוחו ושותק. והרב הלך אחריו ואמר לו: 'מוחל אני לך, מוחל אני לך שכן אין אדם נתפס בצערו'. למחרת היום אותו קצב הוביל שוורים אחדים שקנה ופתאום השתולל אחד מהם והתנפל על הקצב והרגו, וכשנודע הדבר לרב הצדיק הזדעזע ונפל ברוחו. ואמר לבנו רבי חיים סולובייצ'יק שהוא חושש שמא בגלל הקפדתו גרם את מיתתו של הקצב, אבל אמר לו בנו שהוא זוכר שהוא אמר לו שהוא מוחל לו, ואביו חקר אותו כמה פעמים אם הוא זוכר במפורש או שהוא אומר לו כדי להרגיעו, אבל אף על פי כן הרב היה אומר קדיש על אותו קצב במשך אחד עשר חודשים וגם למד משניות לעילוי נשמתו יום יום וביום הזיכרון של אותו קצב היה צם ואומר קדיש ולומד משניות.
'אם עולה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו אל פתח אהל מועד יקריב אותו לרצונו לפני ה' (א-ג)
הקרבת הקרבן אין בה תועלת מצד עצמה אלא הקרבן בא לסמל התעוררות מצד המקריב והתקרבות אליו יתברך. בלא שאיפה אמיתית לדבוק בבורא באמצעות דברות בתורתו ובמידותיו ובמצוותיו אין תועלת בקרבן כמ"ש 'למה לי רוב זבחיכם' (ישעיה א-יא) וכי הקב"ה זקוק לזבח? אדם המקריב קרבן צריך לשוב בתשובה ולחשוב שכל מה שעושים לקרבן היו צריכים לעשות לו והקרבן בא לכפר עליו אם שב בתשובה שלימה. ובזכות הקרבן שבא בצורה אמיתית ובתשובה שלימה היו מרוויחים מכך שלשה, האדם שהיה מתעלה בזכות הקרבן ושב בתשובה. הקרבן עצמו שהיה זוכה לתיקון. וגם כל סוגי הקרבן היו זוכים לברכה, למשל אם היו מקריבים פר אזי כל הפרים בעולם היו מתברכים בזכות אותו הפר. ולכן האדם צריך לדעת שבמעשיו הוא יכול להביא ברכה וישועה לכל העולם.
הצדיקים האמיתיים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק, אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חכמה. אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה. (הרב קוק הרא"יה זצ"ל)
בציפייה לגאולה השלימה והאמיתית בקרוב
הרב יוסף מודזגברישווילי הי"ו מלוד