פרשת תרומה
הזכות בהחזקת התורה
ראיתי בספרים של המגיד הרב גלינסקי. סיפר שפעם הגיע להתרים בארה"ב עבור מוסדות התורה. לא ידע היכן לפנות ימינה או שמאלה וכמובן כמו כולם שכר נהג ובאמת שהיה שווה כל סנט ודולר, היה אומר לו, אותו פלוני עשיר חסיד נלהב, אתה יכול לקנות אותו בוורט של הרבי שלו. עשיר אחר, תלמיד ישיבה מסויימת שאתה יכול להזכיר לו מאמרים מהמשגיח שלו. ועל עשיר אחר אמר שאוהב פרשת השבוע, ויש שאוהבים מאמרים על הדף היומי. כמובן שעצותיו היו שוות ממש זהב.
שאלתי אותו על גביר מסויים שנודע ברבים על עשירותו, אמר לי הדרייבר (נהג) לא רוצה שיחשב לשון הרע ורכילות אבל איש זה אינו נותן פרוטה להחזקת התורה ותמיד היה מצטט במאמרי חיזוק מפרקי אבות, לאחד היה אומר 'כל תורה שאין עימה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון' (אבות ב-ב) ולאחד היה אומר 'יפה תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון', וכן היה משנן וכך היא דרכה של תורה 'פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה' (אבות ו-ד) וכל זה אמר למגיד לרמוז לו שממני לא תוציא אגורה, אמר לו הרב, לנהג, אני חייב לעשות מאמץ והעיקר להתרים את העשיר הנ"ל, ובתנאי שגם אתה תצטרך אלי למשרדו. התפלא, וכי למה הוא צריך להיות שותף בביזיונותיו, הרי את התוצאה כבר הכיר מראש. וכן כך היה שנודעו אל העשיר ישר שטח את תורתו ואמר את המאמר הידוע – מי שטרח בערב שבת הוא יאכל בשבת, עוד אמר להם אין הוא מפרנס אוכלי לחם חסד, וכן הזכיר להם את הלל שהיה חוטב עצים ואת יוחנן הסנדלר רבי יצחק נפחא, רש"י הקדוש היה שוכר יינות, הרמב"ם והרמב"ן היו רופאים החפץ חיים היה עוזר לאשתו בחנות רבי מנחם זמבא היה לו חנות לפרזול, הרש"ש היה בנקאי, רבי אפרים זלמן היה סוחר מרגליות, בעל חיי אדם עסק במסחר והיעב"ץ היה לו בית דפוס.
הוכיח גאונות העשיר הזה, ונראה שהכין שיעורי בית. אמר הרב המגיד לעשיר זה, אני מבין שאתה בעל עקרונות ומי שמגיע לו מגיע לו ומי שלא אז לא, אבל בקשה לי אליך, תשפוט ביני ובין הדרייבר שיושב לידי, הביט בו הדרייבר בהפתעה לא זכור לו שיש בניהם סכסוך, אמר הרב, אוסף אני כסף להחזקת התורה ואנשים תורמים בידיעה שכספם הולך למטרת קודש נעלה, והינה בא הדרייבר שגם הוא מוקיר תורה ומציע את עצמו בהתנדבות, אבל ביקש שלפחות אחזיר לו הוצאות הדלק, ואני אומר מהיכן יש לי כסף, הרי התורמים תרמו לתורה שילמדו אברכים ולא לדלק של מכונית. פונה אני אליך שאיש עקרונות אתה, נכון שאני צודק בטענתי, אם כן, תכריע בינינו אבל לא מיד, תחשוב קצת שהנהג לא יחשוב שלא הקדשת זמן מחשבה לעניין.
הביטו בפליאה ברב המגיד מצד אחד הדרייבר ומצד השני העשיר המארח, קם ואמר בהתקוממות, ודאי שהנהג צודק. התרומות שניתנו לך בוודאי הכל בזכותו, ומספיק לו שלא תובע אחוזים כמו כולם, ודלק שבוודאי מגיע לו הצדק עימו, שאם לא היה דלק איך היה מסיע אותך. אמר לו הרב לכאורה דברך צודקים אבל תביא מסכת ברכות, ונסתכל מה הגמרא אומרת, כתוב בסוף פרק שני שמעו אליי אבירי לב לטובה אשר אימצתם לבכם ודבק בי הרחוקים מצדקה (ישעיה ו-מו-יב). פירשו בגמרא שכל העולם ניזון בזכותם של הצדיקים והם אפילו בזכות עצמם אינם ניזונים, וכל יום יוצאת בת קול מהר חורב ואומרת שכל העולם ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני די לו בקב חרובים, מערב שבת לערב שבת. ועוד מספרת הגמרא חולין (פה:) שפעם אחת תולעת נפלה מפשתנו של רבי חייא ואכלה בו, שאל בעצת רבינו הקדוש, אמר לו לשטוח את הפשתן במים ולשחוט עליו עוף, שהתולעת אינה סובלת את דם העוף, ושאלו כיצד יתכן שעלתה תולעת בפשתנו של רבי חייא, והלא שנינו – משעלו רבי חייא ובניו מבבל, פסקו הרעמים והברקים הסערות ורעידות האדמה, היין לא החמיץ ופשתן לא לקה, אם כן איך עלה תולעת מפשתנו? וענו שם שזכותם הגינה על כל העולם כולו, ולא עליהם בעצמם.
ובזה אמר המגיד לעשיר, אמת שאתה עמל ואתה מרוויח ואין לך חובה לחלוק כספך, אבל לומדי התורה הם כמו הדרייבר שרק בזכותם כולם מרוויחים ואינם תובעים את האחוזים וגם לא שכר, רק מבקשים את החלק של הדלק כדי להמשיך ולסייע לך ולכל העולם כולו. אמר העשיר, ניצחתני רבי, ותרם בעין יפה לתורה ולמוסדות, אבל עם כל זה שאלה בפי – אם כל העולם ניזון בזכותם מדוע נגזר עליהם להסתפק בקב חרובים? אמר לו הרב שאלה יפה, ותשובה ומעשה בצידה, פעם הגיע לברון רוטשילד טלגרמה, מפעל בפולין עם הרבה חנויות נמצא בפשיטת רגל ואפשר לקנות הכל במחיר הפסד, אבל רק ע"י מזומן. הברון יצא לדרך עם מזוודת מזומן, אלא שהשמועה הגיעה גם לאוזניהם של הגנבים וידעו בדיוק באיזה רכבת ומחלקה הוא אמור לנסוע. באותה רכבת עלו עשרה אנשים מלובשים והתוכנית הייתה 8 יעשו מהומה ו 2 ישתלטו על מזוודת הכסף המזומן, אבל לצערם נוכחו לדעת שהפציינט לא הגיע ליעד, עברו בין הקרנות ולא מצאו ובסוף מרוב ייאוש יצאו, והנה נוסעת לה הרכבת ובסוף היעד יורדים אנשים עשירים בינוניים וגם עניים, ומתוך העניים איש מחופש בלבוש שק יורד וזורק את הלבוש והנה מתגלה בלבושו המלכותי, האומנם סבל כל הנסיעה הזולה אבל התוצאה היא העיקר שכספו ניצל, אף תלמיד חכם שיש להם הרבה מקטרגים שלא רוצים בדרך התורה והמצוות, מה עושה הקב"ה נותן להם חיים פשוטים בלי הרבה דרישות שלא ילכו אחרי תאוות ליבם, ובעז"ה יגיעו ליעד הנכון בדרך הנכונה.
חכם שלום טטרוא הי"ו מאשדוד
