פרשת ואתחנן
חיים של מסירות נפש:
"שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" (דברים ו' ד'-ה').
בתקופת המלכות הרומאית העריצה, נגזרו גזירות קשות ורעות על כלל ישראל. בין היתר אסרו ללמוד תורה. רבי עקיבא היה מלמד תורה ברבים ללא שום פחד ומורא. הגיע אליו יהודה בן גרים, ושאל אותו האם אינו חושש שמא יתפסוהו ויהרגוהו.
ענה לו ר' עקיבא במשל – לשועל שהיה מהלך על שפת הנהר וראה דגים. כיון שהיה רעב נקט בערמה ואמר להם – אבותי ואבותיכם חיו יחדיו בשלום, בואו עלו ליבשה ונמשיך את הקשר הטוב שהיה מנת חלקם. ענו לו הדגים: אם בים מקום החיים שלנו אנו חוששים מפני רשתות הציידים, מחוץ לנהר שם אין לנו את האפשרות לחיות מחוסר חמצן, על אחת כמה וכמה. כך אמר לו ר' עקיבא התורה היא חיינו ואי אפשר לחיות בלעדיה. לכן לא ללמוד תורה בגלל גזירה כזו או אחרת, זה לא יתכן גם במחיר שיהרגו אותי.
ואכן את הסוף המר כולנו יודעים. תפסו את ר' עקיבא וכלאו אותו למשך תקופה עד להוצאת גזר הדין הקשה לפועל, בו סרקו את גופו הקדוש והטהור במסרקות של ברזל.
טרם ביצעו את גזר הדין, חז"ל (ברכות סא':) מצטטים לנו דיאלוג אמוני מדהים בין ר' עקיבא לתלמידיו. ראו תלמידיו את רבם קורא קריאת שמע בכוונה, ושאלוהו כיצד יתכן לנהוג כך בזמן שכזה. ענה להם ר' עקיבא כל ימי שהייתי קורא פסוק זה "בכל נפשך", חיכיתי שתהיה לי האפשרות לקיים אותו בפועל, וכרגע שניתנה לי ההזדמנות לא אעשה זאת כמו שצריך? כך יצאה נשמתו בקדושה ובטהרה תוך כדי שהוא מאריך במילה "אחד", והוא בן מאה ועשרים שנה. יצאה בת קול ואמרה "אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד".
הבה ננסה להבין – מה הפירוש בדברי ר' עקיבא שחיכה בציפייה דרוכה כל ימיו לקיים את מצוות מסירות נפש ומוות על קידוש ה'. הרי כל החיוב למות על קידוש ה' הוא רק במקרה שמכריחים אותו לעבור על ג' העבירות החמורות עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, או אפילו על דבר קל בשעת השמד. וודאי שאף אחד לא מייחל או מצפה לניסיון קשה שכזה, מדוע אם כן ר' עקיבא ייחל לכך בציפייה דרוכה?
התשובה היא ששאיפתו הרוחנית של ר' עקיבא לא ידעה גבולות, שלימות מבחינתו הייתה להתנסות ולקיים את כל המצוות ששייך לקיים. וכיון שקיימת בתורה מצווה למות על קידוש ה', הוא השתוקק בכל מאודו לקיימה. הוא לא יכול היה לחשוב, שהוא יעזוב את העולם הזה מבלי לקדש את שמו יתברך. לכן הוא חי זאת בכל רגע נתון, נשם זאת וישן כך, וכל הזמן הוא דמיין את עצמו מוסר נפש על קידוש שם ה', ובשעה שזה
אכן הגיע לכלל מעשה, היה לו יותר קל לבצע זאת. כי ההבדל היחידי שעד עכשיו זה היה רק ברובד המחשבה היינו המוכנות הנפשית ולא דמיון בעלמא, וכעת זה קרה בפועל.
בל נשלה את עצמנו כי אנו אוחזים שם, אך כדי להגיע למדרגות נשגבות שכאלה, יש צורך להתחיל ברבדים היותר נמוכים וכך דרכה של עלייה בעבודת ה'. הבה נראה כיצד גדולי ישראל העריכו כל אפשרות לקיום מצוות ועשו כל טצדקי כדי לקיימן, ומבחינתנו גם זו סוג של מסירות נפש לא להסתפק רק במה שמזדמן לפתחנו אלא לתור ולחפש אחר כל הזדמנות ולו הקלה ביותר כדי להתרומם טפחיים מעל הקרקע.
על מרן החפץ חיים זצ"ל מסופר – כי כשהיה כותב את ספריו, רגיל היה לטבול את הקולמוס בדיו וקודם לכן היה בודק אם הדיו נתפס טוב, כדי למכור ספר נאה ולא פגום שזה נכנס לחשש גזל. לשם כך היה צורך לקשקש מעט (כפי שעושים שקונים עט חדש). אך החפץ חיים חשב כמה צעדים קדימה, במקום לקשקש סתם ללא כל משמעות, הוא כתב את המילה עמלק, וממילא בכל פעם שקשקש עליה הוא קיים מצוה מן התורה של מחיית עמלק. הרי לנו מעשה די שגרתי ואפרורי שאף אחד מאתנו לא היה חושב עליו, אך נמצנו למדים כיצד בכח מחשבה קטנה ניתן להתרומם לכדי מצוה ומן התורה.
גם אנו אם מחכים בתור לחנות כלשהי / רופא / או לשיחת טלפון חשובה, במקום להעביר את הזמן, אפשר להתכונן מראש ולהצטייד בספר וכך לנצל את הזמן וללמוד גמרא, חומש עם מפרשים, לקרוא תהלים, או לקחת נגן עם שיעורי תורה בו יש שיעורים והרצאות תורניות בהם רצינו להרחיב את הידע, ובמקום לאבד את המרגלית היקרה ששמה זמן, ניתן בקלות לרומם אותו ולהפוך אותו לנצח של ממש.
היום אנו חיים בדור בו היח"צ והפרסום שוברים שיאים בכל פעם מחדש, עד כי נראה כי מי שמנהל את כל המערכות הם לא החברות אלא הפרסומאים הקופירייטרים ומנסחי ומלטשי הסלוגנים הקצרים והקליטים. יש משפט מוכר "דם יהודי אינו הפקר". הדבר פשוט וברור, לעומת מה שאנו רואים בקרב גויי הארץ שחיי אדם חשובים בעיניהם למאומה ורבים העובדות וההוכחות על כך ואין זה המקום להאריך.
אולם היה מקום להציע כי נשנה את המשפט למסר הבא – "זמן יהודי אינו הפקר". הזמן שלנו מדי יקר מכדי לבזבז אותו, ולא לתת לו את המקום והחשיבות הראויים לו. ננסה להיות מעשיים ולחשוב יותר כיצד לנהל נכון את הזמן, דבר שמלמדים בשיווק ובניהול עסק, ועל אחת כמה וכמה שחייב לתת על כך דעת בכל הנוגע לחיי הנצח, שכדי לזכות בהם עלינו לנהל את עצמנו בצורה נכונה ומחושבת, בהצלחה.
הרב מיכאל מירון הי"ו מלוד
