פרשת ויגש
על קריאה, כתיבה תורה ואהבה…
בעולם שבוא אנו רואים וכל הזמן מגלים כמה נתק יש לכאורה בין האדם לעצמו, בין אנשים, חברה, מדינות ועולמות, מסתבר שלמרות הכל, הכל קשור. זה אפילו הוכח מדעית. קוראים לזה השדה המאוחד. ולכל מי שעוד לא הבין, הסיבה לתופעת לקויי למידה והפרעות קשב נובעת מהעדר משמעות נכונה לחיים, האוכל שאוכלים והפעולות שאנחנו עושים. כשהשילוב הנ״ל מאבד איזון באופן קיצוני , מתחילות תופעות קוגניטיביות של קושי לימודי המתבטא ביכולת לקרוא רהוט, לכתוב באופן ברור יותר, להתמקד במשימה, להתרכז לאורך זמן, להקשיב. ואם להחמיר את המצב, תלמידים מתקשים במיומנויות הכי בסיסיות כגון: קריאה וכתיבה. אגב, הדבר נכון לכל תחומי החיים. אגב, את הקשיים הנ״ל ניתן לשכפל לכל תחומי החיים.
ומה שמבקש להבין את העצמה שמאחורי אוריינות, אזי קריאה = אינטליגנציה. כתיבה = כישורים קוגניטיביים. אהבה אמורה לחבר בין התודעה, החושים, היכולות והכישורים של האדם. ומה הקשר בין הנ״ל לאהבה… ואיפה בדיוק נכנסת התורה למשוואה?
אהבה היא יכולת לחיבור וקישור. ישנה אהבה שנוצרת מראיית המציאות, ובמציאות המשתנה בקצב כל כך מסחרר, האדם מתקשה להתחבר ולהתקשר ולשמור על יציבות, מאחר שכל אהבה לעניין חיצוני, לא מחזיק מעמד לאורך זמן, והרצון בחלופה מגיע מהר מדי. המהלך הזה מוביל לסחרור נוראי, כי כל נסיון לנרמל את המציאות, מתגלה כלא נורמאלי אף יותר, דבר המקשה על יכולת האהבה להתייצב.
לאהבה הזו קורא אדמו״ר הזקן אהבת עולם. אהבה שנולדת כתוצאה מההתבוננות על המציאות מתוך 5 החושים. ישנה אהבה מסוג אחר לגמרי הנובע מהתבוננות על המהות. כדי לעסוק במהות צריך שפה וצריך ספר. ספר תורה לעומת ספר רגיל, מבטא מילות קוד, אשר כל מילה ומילה בלשון הקודש מייצגים את הסיבה, הבעיה והפתרון לכל עניין בחיים. כל מילה מייצגת מהות ומציאות, כח ופועל, באותה נשימה. לשאלה כיצד אתה מביט על המילים בלשון הקודש , במילות התפילה, יש השפעה מכרעת על כל הדעת והאהבה שלך.
למה? כי אתה חייב להתבונן על מה שאתה קורא. לעתים זה משל, לעתים זאת חידה ואתה צריך לדעת לתמרן על כל מילה ומילה. לכן כשאתה אומר לאנשים, האם התפללת? מבלי לפגוע באף אחד, אמנם תפילתו של יהודי תמים לא תסולא בפז, אבל אנחנו עם הספר באנו להבין, להשכיל, לשמוע ללמוד וללמד, לשמור ולעשות. ולהבין מה אנחנו קוראים בתפילה, מצריך לימוד. מאד מעמיק, מאחר ומדובר בפיתוח מיומנויות של יצירת קשר וחיבור בין כל העולמות.
כ״ב אותיות התורה הם הכלים להשראת אור אינסוף. כלומר, הדרגה של קישור וחיבור למציאות מתוך המהות, מולידה התבטלות אישית יוצאת מגדר הרגיל, כי אתה אט אט אתה מגלה שהמילים מגלים את כח ההתהוות, שמהווה את הכל בכל רגע נתון והוא קיים בכל שכבה במציאות החומרית.
לאהבה כזו קורא אדמו״ר הזקן, אהבה רבה. אהבה הבאה מתוך התבוננות על המהות – על מילות התורה/התפילה. אהבה כזו היא לא אהבה אנושית, אלא אהבה אלוקית, המתבטאת ברצון ובפיתוח היכולת להתחבר ללבו וסוף דעתו של כל אדם. זאת ממש לא משימה לחובבנים. כי זה אומר שעל כל צעד ושעל שעוברים עליך, אתה מנצח את המציאות לא במשקפיים אנושיים, אלא במשקפיים אלוקיים, משמע, אתה מחפש את הקושי בלשון הקודש מתבונן על כך ומגלה את הפתרון לבעיה בחיים העומדת על הפרק.
כשלאדם יש אשראי רוחני, מתוך מצוות מעשיות שהוא עושה, הוא יכול לקבל מענה מיידי, כשהוא מנתח את המציאות מתוך לשון הקודש. כשאין אשראי, יש בעיה וצריך לצאת ולפעול במישורים חברתיים כדי לצבור אשראי רוחני. כלומר, למעשים בעלי משמעות (מצוות) יש השלכה מהותית על יכולות ההבנה, האהבה, הניתוח, המימוש. ועל זה נאמר ״אסתכל באורייתא, וברא עלמא״. ועל זה נאמר ״אסתכל באורייתא ומתקן עלמא״. למה אני מספר את כל ההקדמה הזו?
אדם המבקש להגאל, לזכות לממש חיים נצחיים, חלה עליו החובה להבין אהבה נעלה מזו הנקראת, ״אהבה בתענוגים״. כמבואר בתניא, בדור של גאולה , דור בו חלה עלינו החובה לפתח את החכמה, הבינה והדעת האלוקיים, צריך להבין מה, למה, איך. בדיוק מהסיבה הזו באה תורת חב״ד על כל השתלשלויותיה בכל 7 אדמורי חב״ד, שבאה להעניק לאדם את הכלים להגיע למעלות הנעלות ביותר של האהבה.
אנשים מתקשים לקבל את העובדה שללא תורת חב״ד, יהיה קשה להגיע ליעדים הנשגבים של גאולתו הפרטית של האדם. אנחנו חיים בדור שהמפתח להכל הוא ענווה, אהבה ושמחה. בלא המשולש הנ״ל, אין שום התחלה של גאולה וכל המדומיינים למיניהם, טוב יעשו אם יתעוררו מהתרדמת בהם הם נמצאים.
השבוע בתאריך ה׳ טבת הסתיים משפט הספרים המפורסם בחב״ד. זה לא עוד יום כי היה איום ממשי על כל תורת חב״ד. כל חב״ד בראשות הרבי מלובביץ החלו להתפלל ולהפוך את העולם במבצעים של לימוד ולפעול למען הפצת תורת חב״ד. המשפט היווה איום ממשי מאחר ותורת החסידות לא מגיעה למימוש תכליתה, ופרצת ימה ונגבה צפונה וקדמה וזאת לא בדיחה, חבריי.
חב״ד כארגון, עמדה לאבד את קודש הקודשים. את הבעלות על הספרים. את הבעלות על התורה שלה. המשפט הסתיים בכך שבית המשפט הכריע שהספרים יוחזרו לספריית חב״ד ובחב״ד היתה אורה ושמחה וששון ויקר, בלתי ניתנת לשיעור. חברים, ליום הזה, ה׳ טבת, חג הספרים, יש השלכות לכל יהודי ויהודיה בעם ישראל המבקש יום אחד להיוושע ולזכות לגאולה אמיתית ושלימה.
מה זה אומר?
1. צריך להכניס את ספריית חב״ד לחיים שלנו.
2. צריך להכיר את עולם התוכן של ספריית חב״ד. תניא, זה רק ספר אחד מתוך אלפים.
3. צריך לקבוע עתים ללימוד פנימיות התורה. כל יום!!!
4. צריך להתפלל מתוך הסידור ולא בעל פה. למה? אותיות התפילה הם הכלים להשראת אור אין-סוף. כלומר, לקרוא שלא מן הכתוב, זה להוריד אור שלא מתלבש בכלים.
הרבה אנשים חושבים שכל סיפור של הכנסת המכתבים באגרות הקודש, זה עוד דוגמא לעבודה זרה או לעוד עניין חסר משמעות, חס ושלום!!! אז מי שבאמת רוצה לדעת, כיצד הדבר קורה, אסביר לו כעת.
כשאדם כותב, ✍️ נסגר מעגל עצבי במח המסייע משמעותית לזכרון, לחשיבה היצירתית ולשפה הלשונית. כלומר, כשאדם כותב, הוא כבר לא נמצא בעולם העשייה הרוחני, אלא בעולם היצירה. צדיק של אמת נמצא בכל ימות השבוע בעולם היצירה ( מה שנקרה בחסידות- גן עדן התחתון). כלומר, עצם הכתיבה, חיברה וקישרה אותך עם הרבי.
כעת, נשאר התהליך של קבלת התשובה למכתב שלך. לכן מסיבה זו נותנים מטבע של צדקה, קוראים תהלים זאת כדי ליצור אשראי רוחני, כדי שההשגחה תוכל לפעול באופן הראוי ביותר על האדם. וכל השאר חבריי, זה עניין של השגחה פרטית ובהתאם לכך באה התשובה. הרבה עושים זאת מבלי לכתוב, אין בזה בעיה, אבל כדי לדייק את הפרטים שבתהליך, יש עניין מהותי בכתיבה.
בפרשת ויגש אנחנו רואים איך יוסף, מלקט את כל הכסף של מצרים. אלו לא סתם מילים. אלא תאור של התהליך שכל אדם אמור לעבור בחושך הגלות כדי לאסוף את כל הכוחות והכישורים הנדרשים למימוש נצחיות החיים.
כדי שזה יתממש, צריך התעוררות של האדם לשנות את התפיסה מהתבוננות על המציאות, להתבוננות על המהות וזאת על מנת ליצור משמעות. זאת הדרגה שבה עולם הבינה של האדם מקבל הזנה מתוך פנימיות. המהות, אור אינסוף ברוך הוא. ויה״ר שיהא זה בקרוב ממש אצל כל אחד ואחת מאתנו.
הרב דוד בוטראשוילי הי"ו מאשדוד
