פרשת וארא
"וְשָׁרַץ הַיְאֹר צְפַרְדְּעִים וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וְעַל מִטָּתֶךָ וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ וּבְתַנּוּרֶיךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ" ובגמרא פסחים [נג:] שאלו מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמם לכבשן האש? נשאו קל וחומר מצפרדעים, ומה צפרדעים שאין מצוין על קידוש השם כתיב בהו ועלו ובאו בביתך ובתנוריך ובמשארותיך אימתי משארות [מה שנשאר מהאוכל] מצויות אצל תנור? הוי אומר בשעה שהתנור חם, אנו שמצווים על קדושת השם על אחת כמה וכמה, ולכאורה קשה למה היו צריכים לקל וחומר מצפרדעים והלא על עבודה זרה צרך למסור את הנפש ודינו שיהרג ואל יעבור? ויש ליישב על פי מדרש [שיר השירים ז-ח] על הפסוק 'זאת קומתך דמתה לתמר' ושם מובא שחנניה מישאל ועזריה פנו ליחזקאל הנביא קודם שהלכו ונבוכדנצר ושאלוהו האם לילך ולייצג את עם ישראל ולא להשתחוות לפסל ולמסור את הנפש על כך כדי לקדש שם שמים או שישמטו מללכת לשם ויצילו את נפשם? ואמר להם יחזקאל כך מקובלני מפי ישעיה רבי חבי כמעט רגע עד יעבור זעם' [ישעיה כו] והיינו שפסק להם שלא לילך, אמנם הם השיבו לו שכבר גמלה בליבם ההחלטה ללכת כדי שלא יאמרו אומות העולם שגם יהודים השתחוו לפסל ויתחלל שם שמים חס ושלום. ועל זה נשאו מישאל חנניה ועזריה קל וחומר שכן הם צריכים ללכת, ומה הצפרדעים שאינם מצווים מסרו נפשם על קדושת השם אנו שמחובתנו לקדש שם שמים בוודאי שעלינו ללכת ולמסור את נפשנו על קדושת שמו יתברך.
יצא אם כן שהם יכלו להשתמט מנבוכדנצר ובכל זאת הכניסו את עצמם למקום סכנה וזה לא נלמד מדין יהרג ולא יעבור דע"ז [שעל זה] אין צריך להיהרג ולכן הוצרכו לקל וחומר מהצפרדעים ללכת ולמסור את הנפש אף במקום שאפשר להשתמט. אמנם קשה שהצפרדעים גם כן נצטוו וכדכתיב "ועלו ובאו בביתך ובתנוריך ובמשארותיך" ואם כן עדיין הקל וחומר אינו קל חומר לפי שהם נצטוו, ועל זה תירצו בשם הגרי"דס (רבי יוסף דוב סולובייצ'יק) שהצפרדעים נצטוו בציווי כללי שצריך להיכנס לחדרים ולתנורים ולא נאמר באופן פרטי איזה צפרדעים יכנסו לתנורים ואיזה למשכבך, והיו צפרדעים שחיפשו להיכנס למקומות שטוב להם אולם היו צפרדעים שלא חיפשו היתר לומר הלא גם אם אכנס לחדרו של פרעה אקיים את הציווי אלא קפצו לתוך התנורים כדי למסור עצמם על קידוש השם, ולפיכך למדו חנניה מישאל ועזריה קל וחומר מהצפרדעים הללו שלא היה להם ציווי פרטי שיכנסו דווקא הם לתנורים ובכל זאת הם נכנסו, אנו על אחת כמה וכמה.
"והדגה אשר ביאור תמות ובאש היאור" [ז-יח] הנה במכת דם מלבד עצם המכה שהמים יהפכו לדם היה חלק נוסף במכה הוא שהדגה מתה והיאור הבאיש, ונראה שזהו חלק מהמכה ולא רק תוצאה של הפיכת היאור לדם שהרי כבר בהתראה נאמר לפרעה 'ובאש היאור' משמע שהוא חלק מהמכה וכן משמע מהפסוק בתהילים ע"ח 'ויהפוך יאוריהם לדם ונוזליהם בל ישתיון' וכן בפרק ק"ה 'הפך את מימיהם לדם וימת את דגתם' משמע שמיתת הדגה והבאשת היאור היה חלק מהמכה, אמנם במכת צפרדעים כתוב 'ויצברו אותם חמרים חמרים ותבאש הארץ' כאן הבאשת הארץ לא היה חלק מהמכה שהרי לא נאמר בהתראה על המכה שתבאש הארץ כדכתיב במכת דם ומשמע שהיה זה תוצאה של המכה ולא חלק ממנה, וכן במכת בכורות הצעקה היתה חלק מהמכה וכדכתיב בהתראת המכה, "והיתה צעקה גדולה במצרים" משמע שחלק מהמכה היה הצעקה. [יקר מפנינים]
שבת שלום
ר' יוסף מודזגברישוולי הי"ו מלוד

