הרב הגדול של מחוז כותאיסי נולד בשנת תרי"ח [1858] ובשנת תרמ"ז [1887] הוסמך לרבנות.
בשנת תרס"ב [1902] עמד בראש קהילת בית הכנסת הגדול בכותאיסי, במקביל מונה על ידי השלטונות לתפקיד הרשמי של הרב הראשי של מחוז כותאיסי.
בשנת תרס"ו [1906] הרב ראובן ייסד בעיר כותאיסי את הישיבה שאותה הנהיג כראש הישיבה עד שנת תרפ"א [1921], בוגרי הישיבה היו לדור שלם של רבנים ותלמידי חכמים ששמותיהם התפרסמו מאוחר יותר בכל רחבי גרוזיה.
בין השנים תרע"ב – תרע"ג [1912-1913] רבי ראובן ביקר בירושלים במטרת גיוס אמצעים לחיזוק כלכלי של בתי הכנסת והישיבות שבגרוזיה. בביקורו הציעו לו לשאת דרשה, באמצעותה הרשים עמוקות את הקהל הנוכח תלמידי החכמים ואחרים אשר הקשיבו לו בהתפעלות רבה. בקיאותו של הרב מגרוזיה הפליאה אותם הרב הספרדי הראשי רבי יעקב אלישר אף ניגש אליו ונישק את ידו.
רבי ראובן התבלט כאיש קשוח קפדן ומדקדק בשמירת מצוות התורה ולכן הוא התנגד בחומרה לתנועה הציונית שהוקמה במחצית השניה של העשור הראשון של המאה ה- 20 ואף נקט בכל מאמץ על מנת למנוע את התפשטות האידיולוגיה הציונית בקרב יהדות גרוזיה.
משום שזכה לסמכות רבה בקרב תלמידי החכמים, מרבית האוכלוסייה היהודית בגרוזיה הלכה בדרכו ותמכה בו.
בשנת תרע"ח [1918] רבי ראובן יחד עם גיסו משה (הקטן) דבראשווילי ייסדו את הארגון אגודת ישראל שבאמצעותו הביעו את התנגדותם לתנועה הציונית.
ביוזמת הרב ראובן נבחר רבי משה (הקטן) דבראשוילי לנציגה של יהדות גרוזיה בפרלמנט הגורגי בשנת תרפ"א [1921] לאחר תחילת הסובייטיזאציה של גרוזיה רבי ראובן עזב את גרוזיה ועקר לעיר איסטנבול. באותה תקופה באיסטנבול התקבצה קבוצה גדולה למדי של יהודים גרוזינים.
רבי ראובן עמד בראש מבצע הקמת בית הכנסת של היהודים הגרוזינים אשר חיו אז בתורכיה וכאשר השלים את המשימה המפרכת בהצלחה התמנה למנהיג, אם כי הוא לא הסתפק בהקמתו וליד בית הכנסת הקים גם את הישיבה וגם היה ראש הישיבה.
רבי ראובן נפטר בשנת תרפ"ב [1922] ונטמן באיסטנבול שבתורכיה הוא הותיר אחריו מורשת של אדם דגול ומסור והיה למופת לצאצאיו כמו גם לקהילת יהודי גרוזיה כולה.
