פרשת 'מצורע'
"זאת תהיה תורת המצורע ביום טהורתו והובא אל הכהן"
מובא בתלמוד [ערכין טו.] "אמר ר"ל מאי דכתיב "זאת תהיה תורת המצורע" זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע".תיבת "מצורע" דריש נוטריקון, והיינו שהמספר לשון הרע לוקה בצרעת.
והרב תורה תמימה הקשה וז"ל אמנם לא נתבאר מאי קשה ליה בכלל לשון פסוק זה,עד שמצא לנכון לדורשו בלשון נוטריקון? ותירץ הרב כי בכמה מקומות שכתוב בתורה שם "מצורע" מכונה בשם "צרוע" ולא בשם "מצורע" כמו בפרשת תזריע "איש צרוע הוא" וכן "והצרוע אשר בו הנגע" וכן בפרשה זו "נרפא נגע הצרעת מן הצרוע" ובפרשת אמור "והוא צרוע" ובפרשת נשא "כל צרוע" ולשון "מצורע" לא מצינו בתורה אלא רק כאן ולכן דרשהו.
ולענ"ד י"ל שהוקשה לו תיבה "תהיה" שהיא כמיותרת והיה צריך לומר "זאת תורת המצורע" , ולזה דרש "זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע,והכוונה זאת תהיה עונש לאדם שמוציא שם רע.
והנה במדרש תנחומא דרשו עה"פ "מות וחיים ביד הלשון" הכל תלוי בלשון, זכה לחים נתחייב למות, עסק אדם בתורה בלשונו זכה לחיים, שהתורה עץ חיים היא למחזיקים בה, והוא רפואתו של לשון הרע, שנא' "מרפא לשון עץ חיים", ואם עסק אדם בלשון הרע מתחייב בנפשו , שקשה לשון הרע משפיכות דמים שכל ההורג אינו הורג אלא נפש אחת, והמספר לשון הרע הורג שלושה, האומר, המקבלו, והנאמר עליו.
ובליקוטי שיחות מבאר הרבי באשר למספר ולשומע מובן בפשטות הקשר שלהם לתוצאת החטא שהרי הם חטאו בפועל בלשון הרע,אבל מדוע צריך לסבול האיש שדיברו עליו? אלא כאן בא לידי ביטוי כוחו המזיק של דיבור לשון הרע, שפוגע גם באדם שעליו מדברים וגורמים בכך שהרע המצוי בו יהיה גלוי ופועל יותר ואם כך הוא בצד השלילי ק"ו בצד החיובי כשמדברים על הזולת דברי שבח ומציינים את מעלתו הדבר מביא תועלת ממשית.
וכותב "החפץ חיים" בשם הירושלמי כשם שתלמוד תורה שקול כנגד כל המצוות כך לה"ר שקול כנגד כל העוונות,והטעם משום שתלויים הם בכח הדיבור שהוא רוחני בלבד,ופעולתם נורא מאוד,והיה מפרש הפסוק "וכל כלי פתוח שהוא "הפה" אשר אין צמיד פתיל עליו" שהם הגדרים וסייגים לשמירת הלשון "טמא הוא","וטמא יטמאנו הכהן"
ולכאורה איך שייך "כהן" איש אלהים לרפואת חולי הצרעת והנגעים,והלא לזה ראוי יותר רופא מלומד בחכמת הרפואה ומה נשתנה חולי הצרעת משאר חולאים.
וי"ל ע"פ משל שפעם אחת בא רופא אל החולה במחלת הלב,וציוהו הרופא שלא יכעס ויקפיד ולא יהיה להוט אחר הממון,ולא יקנה ולא יחמוד,ולא ירדוף אחר הכבוד ויתרחק מן התאוות,ושם עמד איש אחד,ותמה,והרי דרך הרופא לרפאות את הגוף ולא לתת מוסר השייכים לרב ודרשן,אבל באמת בא הרופא לרפאות ברפואת הגוף כי המידות הרעות הביאו לזה,את מחלת הלב,ולזה כאשר האדם חולה בלה"ר בודאי הרופא הוא הכהן,וזאת תהיה תורת המצורע,שהמצורע ילמד מתורה הזאת כמה גדול כח הדיבור וכמה הוא פועל למעלה,וכמו בחולי הגוף כך בחולי הנפש,והצרעת הנאמרה בתורה היא או בגוף או בנפש,שאם אינה פוגעת בגופו פוגעת בנפשו שגרועה וחמורה יותר מצרעת הגוף "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו",א"ת מצרות אלא מצרעת.
ואיתא בגמ' [שבת לג.] בעוון נבלות פה צרות רבות וגזירות קשות מתחדשות, ובחורי שונאי ישראל מתים ,יתומים ואלמנות צועקין ואינם נענין וכו' רח"ל.
ובזוה"ק עה"פ "כל עמל האדם לפיו" כל הצרות והיסורים נגרמים ע"י פיו שאינו שומר ונזהר "ולפום צערא אגרא","ומאן בעי סם חיי והוא בן חיל",ישוב ויבא אל "הכהן" "והבא ליטהר מסייעין אותו".
בברכת חודש גאולה זורח ופסח כשר ושמח, לנו ולכל בית ישראל אמן.
הרב יעקב בוטראשוילי הי"ו מלוד.
