פרשת בראשית
התורה מתחילה בפרשת בראשית, שבה מסופר על סדר בריאת העולם. ברור שהתורה לא באה לספר סיפור, שהרי מהותה של התורה היא כשמה – 'תורה' במשמעות של הוראה. מטרת התורה להדריך את האדם בחיי היום-יום, ולהורות את הדרך הטובה בעבורנו בגשמיות וברוחניות. מכאן שאף סיפור הבריאה נושא הוראה מרכזית בחיי האדם, בכל זמן ובכל מקום. הפסוק הראשון בתורה רומז להוראה המרכזית: "בראשית". בתחילת הכול צריך האדם לדעת ש"ברא אלוקים את השמים ואת הארץ". לאמור: הקב"ה הוא הבורא והיוצר של כל הדברים, הן הרוחניים ('שמים') הן הגשמיים ('ארץ'). אלא שהקב"ה רוצה שהוצאת הדברים לידי פועל תבוא על-ידי עבודת האדם, ואם-כן, האדם צריך לראות את עצמו שליח של הקב"ה להוציא את הרצון האלוקי מן הכוח אל הפועל.
השלב ההתחלתי של הבריאה מתואר בפסוק: "והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך". לאמור: בתחילת כל עבודה והשתדלות בדבר של קדושה, נדמה שסביב שוררים תוהו ובוהו וחושך. נערמים עיכובים, מניעות והפרעות לביצוע הדברים כראוי. התשובה ניתנת מיד: "ויאמר אלוקים יהי אור". הקב"ה הופך את מקום החושך – לאור, והאור דוחה את החושך. כל המניעות והעיכובים, כל האויבים והמפריעים נהפכים לאוהבים ומסייעים. הדרך שהייתה נראית רצופת מהמורות ומכשולים – נהפכת לדרך סלולה ובטוחה, כי האור האלוקי מאיר אותה.
לאחר מכן בא סדר הבריאה, במהלך של עלייה אחר עלייה, מדרגה אחר מדרגה. תחילה נברא הצומח; אחר-כך הדרגה שלמעלה ממנו – החי; ואז נברא האדם, שהוא בחיר היצורים ותכלית הבריאה. הסדר הזה קיים בכל עבודה ובכל תנועה של קדושה. האדם צריך שיהיה בו רצון מוחלט לפעול ולעשות, ואז אפילו אם תחילה נתקלים במציאות של חושך ושל קשיים והפרעות – הרי ברגע אחד נעשֶה אור, וזו ההתחלה לפעולות מבורכות, הצומחות ועולות למעלה-מעלה, כלשון חז"ל: מעלין בקודש.
הסדר הזה של הבריאה מלמד עד כמה אין להתרשם ממצב הדברים הראשוני. כשרואים מציאות של תוהו ובוהו וחושך – לכאורה אין שום סיכוי לבנות שם עולם מתוקן ומואר. אולם כשמאירים אור, ואפילו כשהאור נעלה לאין-ערוך מהמציאות השוררת בשטח, עד שגם לאחר בריאתו אין העולם ראוי להשתמש בו (ולכן נגנז לצדיקים לעתיד לבוא) – יכולה להתפתח מזה צמיחה של עולם שלם ובנוי. מכאן יהודי נוטל כוח שלא להתרשם מהקשיים ומההפרעות, אלא להאיר את סביבתו באור אלוקי. כאשר יהיה נחוש לעשות זאת, יראה הצלחה במעשה ידיו ובכל עניין של תורה ומצוות ילך מחיל אל חיל. זו גם הדרך להשגת הטוב הגשמי והרוחני, עד הטוב המושלם בגאולה האמיתית והשלמה תיכף ומיד ממש. (אגרות-קודש)
