פרשת דברים
הזוהר (בפרשת נשא) אומר: "נשבע הקב"ה שלא ייכנס בירושלם של מעלה עד שייכנסו ישראל בירושלם של מטה, שנאמר בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר". לכאורה מה הדבר נותן לבני ישראל, החיים בעולם הזה והשייכים בדרך הטבע ל'ירושלים של מטה', שהקב"ה נמנע מלהיכנס לירושלים של מעלה? יש לומר שהדברים נועדו להפליא את מעלתם הרוחנית של בני ישראל. עבודתם הרוחנית נחוצה כל-כך, עד שבה תלויה כניסת הקב"ה לירושלים של מעלה. אבל אין כאן שבח בלבד, אלא הגדרת העבודה הרוחנית הנדרשת מהאדם.
על מאמר חז"ל "אין עומדים להתפלל אלא מתוך כובד ראש", כותב המגיד ממזריטש, שעל התפילה להיות מכוּונת ל'כובד ראש' של מעלה, כביכול, לצער השכינה. הזוהר אף אומר שהמתפללים בעבור צורכיהם האישיים הם עזי נפש ככלבים, הצועקים 'הב, הב' [=תן, תן]. והלוא ההלכה היא שאדם צריך להתפלל על סיפוק צרכיו?! כך גם פוסק הרמב"ם הלכה למעשה: "חיוב מצווה זו כך הוא, שיהא אדם מתחנן ומתפלל… שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובתחינה". אם כן, כיצד אפשר לקבוע שתפילה זו ירודה כל-כך, עד שהמתפלל נדמה לכלב הצועק 'הב הב'?
התשובה היא שהדבר תלוי בדרגתו הרוחנית של המתפלל. הקב"ה מצפה מהאדם לעשות כפי כוחו בלבד. מי שאינו מודע לחיסרון הרוחני של השכינה, עליו להתפלל בעבור חסרונותיו האישיים, וזו מצוות עשה בעבורו; אך מי שמסוגל להשיג השגה רוחנית בצער השכינה, ובכל-זאת מתפלל על צרכיו האישיים, הדבר אינו ראוי. בדומה לזה אמרו חז"ל (פסחים נ,ב): "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה". כשהוא לומד תורה ומקיים מצוות (שלא לשמה) עליו לברך על כך "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו", אף שהתורה והמצוות שלו אינן בתכלית השלמות.
כך גם האדם שהגיע להשגה עליונה כי כניסת הקב"ה לירושלים של מעלה תלויה בכניסת האדם לירושלים של מטה, והקב"ה אף נשבע על כך, מייחד את עבודתו הרוחנית לא רק לגאולת עם ישראל בעולם הזה, אלא לגאולת השכינה. הוא מבין שהגלות מגבילה לא רק אותו, אלא מצֵרה כביכול לקב"ה עצמו. יש להוסיף שדברי הזוהר מופיעים גם במסכת תענית, אבל בשינוי לשון: "אמר הקב"ה, לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה". שם הדברים על ירושלים של מטה מכוּונים לכניסת הקב"ה, ואילו בזוהר נאמר "עד שייכנסו ישראל". זה ההבדל בין פנימיות התורה (הזוהר) לנגלה של התורה (התלמוד). הפנימיות מגלה את עומק הדברים וחושפת נקודה פנימית יותר – שכניסת הקב"ה תלויה בעבודתם הרוחנית של בני ישראל.
(משיחת פרשת דברים תשל"א)
באדיבות צעירי אגודת חב"ד chabad.org.il
