פרשת שלח
כח הדיבור והשלכותיו:
בפרשתנו אנו עדים להשלכות ההרסניות של חטא דיבור לשון הרע. לבקשת עם ישראל, משה רבנו בוחר שנים עשר אנשים "כולם אנשים ראשי בני ישראל המה". ומפרש רש"י ראשים זה מלשון חשיבות, הואיל ובאותה שעה הם היו אנשים כשרים. הם מגיעים לארץ ישראל לאחר מסע ארוך, רואים את המצב שם ובחזרתם מלבד יהושע וכלב, הם נותנים פרשנות הפוכה ממה שראו ומוציאים דיבת הארץ רעה. עם ישראל נכנסים להיסטריה, קולות בכי נשמעים מכל עבר באותו הלילה, ואמר הקב"ה לילה זה שבכיתם בו בכיה לחינם, יקבע לדורות לזמן של צער ועצב, בו כידוע נחרבו שני בתי המקדש, גם אירועים קשים בתולדות עמנו כדוגמת גרוש ספרד ועוד צרות רבות וקשות קרו בו. כל זה ב"זכות" שימוש לא נכון בכח הדיבור.
הבה נתבונן יחד במעלת כח הדיבור ועד כמה זה מייחד את האדם.
רק הקדמה קצרה: בקרב אומות העולם, שררה התפיסה כי יש ח"ו שני רשויות בעולם. הם ביססו את התזה הזו על העובדה שרואים בעולם דברים טובים ודברים רעים. לא שייך לומר כי מכח טוב יצא דבר שלילי, לכן יש רשות טובה ממנה יוצאים הדברים החיוביים, ויש את הרשות של כח הרע ממנה יוצאים הדברים השליליים. כמובן אנו כיהודים מאמינים יודעים שדברים אלו הם הבל ורעות רוח, ואמונים אנו על הפסוק אותו אנו מזכירים מספר פעמים כל יום "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". כעת לדברי הגמרא במסכת סנהדרין (לט') גוי אחד שאל את אחד מרבותינו – לא רק שבעולם יש שתי רשויות אלא אף באדם עצמו שהוא נקרא עולם קטן קיימים שתי רשויות. חלקו העליון של האדם הוא הטוב, שם נמצאים איברי המחשבה והרגש, גם הפה באמצעותו האדם מדבר, כח שמבדיל אותו מהותית מן הבהמה. לעומת זאת מחצי הגוף ומטה, האדם הוא כמו בהמה וזה החלק השייך לרע.
ענה לו הרב אם כדבריך למה בפה אנו גם מדברים וגם אוכלים, פעולה שמייצרת פעילות מעיים שלדבריך שייכת לחלק הרע ללא שום מחיצה המפרידה ביניהם, אלא מכאן ההוכחה הברורה שיש רשות אחת בעולם וגם באדם. עד כאן דברי הגמרא.
וודאי שחז"ל לא העלו על גבי הכתב כל ויכוח של גוי עם אחד מחכמי ישראל. אם הדברים נכתבו, יש כאן מסר עבורנו. שומה עלינו להבין מהו.
מלמד אותנו הגאון מוילנא זצ"ל פעמים התפיסה שלנו על עצמנו היא שאם אנו לומדים תורה, מתפללים ומקיימים מצוות, אזי אנו עושים טוב. אולם אכילה, חיי משפחה, כל צרכי החולין וכדו' הם שייכים לחלק הרע. כאן חז"ל מנפצים את המיתוס המוטעה הלזה, ומעלים על נס את עובדת היסוד שהיהדות חידשה לקדש את החומר. אם אדם יצוק תוכן לפעולה הגשמית ביותר, בכוונה שהיא לעבודת ה', אזי כלשונו של הרמב"ם יכול אדם לחיות בזה העולם ובכל פעולה שיעשה (כמובן על פי התורה) הוא נמצא כל ימיו עובד את ה'.
כמו שר' אליהו לאפיאן זצ"ל ראה פועלים שסוללים כבישים בארץ ישראל. אמר הרב – אם הם חושבים על מצוות יישוב ארץ ישראל, הרי כל פעולה ולו הקטנה שהם עושים, היא מצוה ממש. אולם אם הם חושבים על עבודה או שלא חושבים כלל, הרי הם עושים מעשים ללא שום משמעות.
הבה נפנים כמה כח הופקד בידינו, וכפי שאמרו כבר חז"ל "חיים ומוות ביד הלשון". מצד אחד כח זה מבדיל אותנו מבעליי החיים, אולם שימוש לא נכון ומושכל בו, עלול ליצור הרס וחורבן בהיקפים עצומים כאמור. הכדור בידיים שלנו.
שבת שלום ומבורך
הרב מיכאל מירון מאחיסמך, לוד
לשיעורים והרצאות 0504150251
