פרשת יתרו
"כבד את אביך ואת אמך" וגו'.
אמרו חז"ל (קידושין ל, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: נֶאֱמַר: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ", וְנֶאֱמַר (משלי ג, ט): "כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנֶךָ" – הִשְׁוָה הַכָּתוּב כְּבוֹד אָב וָאֵם לִכְבוֹד הַמָּקוֹם. נֶאֱמַר (ויקרא יט, ג): "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ", וְנֶאֱמַר (דברים ו, יג): "אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ תִּירָא וְאוֹתוֹ תַּעֲבֹד" – הִשְׁוָה הַכָּתוּב מוֹרָאַת אָב וָאֵם לְמוֹרָאַת הַמָּקוֹם. נֶאֱמַר (שמות כא, יז): "מְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמַת", וְנֶאֱמַר (ויקרא כד, טו): "אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹקָיו וְנָשָׂא חֶטְאוֹ" – הִשְׁוָה הַכָּתוּב "בִּרְכַּת" אָב וָאֵם לְ"בִרְכַּת" הַמָּקוֹם… וְכֵן בַּדִּין, שֶׁשְּׁלָשְׁתָּן שֻׁתָּפִין בּוֹ.
תָּנוּ רַבָּנָן: שְׁלֹשָׁה שֻׁתָּפִין הֵן בָּאָדָם: הקב"ה וְאָבִיו וְאִמּוֹ. בִּזְמַן שֶׁאָדָם מְכַבֵּד אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ, אָמַר הקב"ה: מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיהֶם כְּאִלּוּ דַּרְתִּי בֵּינֵיהֶם וְכִבְּדוּנִי. תָּנֵי תָּנָא קַמֵּהּ דְּרַב נַחְמָן: בִּזְמַן שֶׁאָדָם מְצַעֵר אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ, אָמַר הקב"ה: יָפֶה עָשִׂיתִי שֶׁלֹּא דַּרְתִּי בֵּינֵיהֶם, שֶׁאִלְמָלֵי דַּרְתִּי בֵּינֵיהֶם, צִיעֲרוּנִי. עד כאן מהגמרא.
ובספרִי "תורת מאיר" כתבתי בס"ד שיש רמז בכתוב כאן אצלנו, שהשווה ה' יתברך את כבוד האב והאם לכבודו, כי המלה "כַּבֵּד" בגימטריא עשרים ושש כמנין שם הוי"ה ברוך הוא, לרמוז: כבד אותם כמו שאתה מכבד אותי.
והנה כתב הפלא יועץ: ועתה רבו בנים המתפרצים, ונָקֵל בעיניהם שלא לכבד אב ואם, ומרבים לעבור על דעתם. ויש בנים משחיתים, שמזלזלים בכבודם, ומצערים אותם צער בנפש… אוי להם לבנים שכך גורמים לאביהם, אויה להם, אהה עליהם. אוי להם מיום הדין, כי על הכל יביא אלקים במשפט, על מה שעבר על דעת קונו, ועל מה שעבר על דעת אביו ואמו וצער אותם, ועל אשר גרם כעס לאביו, בן כסיל… ואוכל פירות בעולם הזה, וכאשר עשה, כן יעשו בניו לו, שמדה כנגד מדה לא בטלה, והקרן קימת לו לעולם הבא.
והנה יש מצוות בר מזלא, שהרי כמה מעות אדם מפזר לעשות מצות פתיחת ההיכל, או להיות סנדק וכדומה, אף שאין לא מצוה דאוריתא ולא מצוה דרבנן, אלא חיבוב מצוה בעלמא, אשריהם ישראל. ועל כל פעם ששומע בקול אביו ובקול אמו, מקיים מצוה רבה דאוריתא. אך כנגד זה, פתאים עברו ונענשו (שבכל פעם שלא שומעים בקולם, מבטלים מצות עשה מהתורה).
וראוי לבן חכם שיְשַׂמֵּחַ אב, ויתאווה שיצווה אותו אביו דבר, כדי לעשותו, ולקיים מצוה דאוריתא. ואף אם מכביד האב את עולו על הבן, והיצר מסית את הבן שלא לשמוע, ירגיז הבן את יצר הטוב על יצר הרע, ולא יאחר מלעשות ככל היוצא מפיו, ו"לפום צערא אגרא", ואוכל פירות בעולם הזה, שיהיו לו בנים מהוגנים, שאם לא היה אלא שכר זה, דיו להתייגע בעשרים צפרניו כדי לזכות לזה. עד כאן מהפלא יועץ.
ונראה לי, מאיר, לרמוז בכתוב, שהאדם שיכבד את הוריו, כך יכבדו גם בניו אותו, מדה כנגד מדה: "כבד את אביך", ואם תעשה כן, אזי "אביך" נוטריקון למפרע: "כך יכבדו בניך אותך".
וכתוב בתנא דבי אליהו (פרק כו, כה): כל המבקש ימים ושנים ועושר וכבוד וחיים ארוכים בעולם הזה ולעולם הבא, חיים שאין להם סוף ותכלית – יעשה רצון אביו שבשמים ואת רצון אביו ואמו.
ועוד שם: בזמן שהאדם הוא מכבד וזן ומפרנס את אביו ואת אמו בילדותם ובזקנותם – למה הוא דומה? למלך שבא אצלו בן אוהבו, אמר לו המלך: בני, מאין אתה בא? אמר לו: מבית אבי ואמי. אמר לו המלך: אביך ואמך מה הם עושים? אמר לו: נפטרו בשלום לבית עולמם. אמר לו המלך: בני, ברוך אתה, ותהיה לך קורת רוח בעולם, שנתתה מנוחה לאביך ואמך עד שנפטרו בשלום לבית עולמם. עכשיו בוא עמי לביתי ואראה לך מה שגנזו לך אביך ואמך אצלי. כך מי שהוא מכבד וזן ומפרנס את אביו ואת אמו עד שנפטרו בשלום לבית עולמם, וגם הולך בדרכי שמים ובזה הוא עושה נחת רוח לאביו ולאמו, אומר לו הקב״ה: בני, בוא וראה גנזי שמים שהם גנוזים לך אצלי מפני שכיבדת ופירנסת לאביך ואמך ועשית לי נחת רוח במעשים טובים שלך ולאביך ואמך, שנאמר: "ובאו אליך כל הברכות האלה והשיגוך כי תשמע בקול ה׳ אלוקיך" (דברים כח, ב).
שבת שלום.
הרב מאיר מושיאשוילי הי"ו מאשדוד
