פרשת וישב
הזוהר בפרשתנו תוהה מדוע יעקב שלח את יוסף אל אֶחיו, וכי לא ידע על המתיחות שבין בניו? משיב הזוהר שיעקב לא חשד בבניו, מכיוון שידע כי צדיקים הם – "כולהו הווּ זכאין". האומנם טעה יעקב בטיב בניו? מסביר הזוהר שאמת היא כי בני יעקב היו צדיקים, ומכירת יוסף סוּבבה על-ידם בידי הקב"ה כדי להוביל למימוש גזירת ברית בין הבתרים "גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם… וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" (בראשית טו,יג-יד), והם לא היו אלא שליחי ההשגחה.
ועדיין צריך להבין: הלוא כדי להוביל לגלות מצרים יכול היה הקב"ה למצוא דרך אחרת, בלי שאֲחֵי יוסף ימכרו אותו לעבד. למשל, אורחת ישמעאלים הייתה יכולה לעבור בנתיב תעייתו של יוסף בשדה, לתפוס אותו ולמכור אותו למדיינים הסוחרים ומשם לישמעאלים, עד שיגיע למצרים. מדוע היו בני יעקב צריכים להיות מעורבים בכך? ההסבר מובן מהמשך דברי הזוהר, בשם ספרים קדמונים, שבני יעקב היו צריכים למשול על יוסף קודם ירידתו למצרים. אילו היה מוּרד למצרים קודם שאחיו שלטו עליו, היו המצרים יכולים לשלוט על ישראל לעולמים. אך על-ידי שאחיו שלטו עליו, הוא נשאר בשליטת ישראל גם כשנמכר לעבד. וכך יוסף היה אחר-כך משנה למלך, והמצרים עבדיו, ונמצא שישראל שלטו על כולם.
דברי הזוהר מעניקים לנו מבט פנימי אל אירועי התורה. רק בחיצוניות נראה שאחי יוסף עשו דבר בלתי-רצוי, אך האמת היא כי כל מעשיהם היו בגזירת ההשגחה העליונה. מכירת יוסף על-ידי אחיו הייתה לה מטרה חשובה בהבטחת אפשרות הגאולה של בני ישראל ממצרים ברכוש גדול. מכיוון שאחיו הם שהורידוהו לבור ואחר-כך מכרוהו, נמצא שיוסף היה קניינם, ולכן מכירתו הלאה לא הייתה אלא כדי שיתקיים הייעוד "ואחרי-כן ייצאו ברכוש גדול". כך הובטחה היכולת לצאת ממצרים, אף-על-פי שמצרים עצמה הייתה מדינה שאפילו עבד לא היה יכול לברוח ממנה.
מדברי הזוהר עולה מסר לכל יהודי: לעיתים מביטים בעין שלילית על יהודי שני. מעשיו והתנהגותו מניחים מקום למחשבה שהוא עומד ברמה רוחנית נחותה. יש שהוא מוגדר 'תינוק שנשבה', שאין לו שייכות לדברים נעלים, מעבר למעשה בפועל. אך יש לדעת שבפנימיותו אין הוא שונה מכל בני יעקב. גם הוא נכלל ב"זכאין", הגדרה החלה על כל בני ישראל. התנהגותו השלילית לעת עתה סוּבבה על-ידי "נוֹרָא עֲלִילָה עַל בְּנֵי-אָדָם" (תהילים סו,ה), כדי שמהירידה הזאת תצמח עלייה; וככל שרואים שהירידה גדולה יותר, מזה אפשר לשער את גודל העלייה שתבוא בעקבותיה. כל יהודי מחובר בפנימיותו לקב"ה, ולכן בכוחו לעשות תשובה ולהגיע לדרגות הגבוהות ביותר. (תורת מנחם תשמ"ב)
באדיבות צעירי אגודת חב"ד chabad.org.il
