פרשת 'תרומה'
"דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו, תקחו את תרומתי"
המפרשים מקשים מדוע נאמר ויקחו לי תרומה ולא ויתנו לי תרומה, שהרי האדם נותן ולא לוקח?
בעל הטורים מתרץ: המילה "תרומה" – אותיות מ' תורה, שהתורה שנתנה למ' יום, הוא לאוכלי תרומה, וזהו "ויקחו לי" = לשמי, שכל מי שעוסק בתורה כאילו לוקח לי, שאין לו להקב"ה בעולם אלא ד' אמות של הלכה בלבד.
אפשר להוסיף, שאמרו חז"ל: "הקב"ה, ישראל והתורה אחד הם". לכן כאשר לומד האדם בתורה דבק הוא ממש בהקב"ה, וזהו שנאמר "ויקחו לי" – ע"י למוד התורה. וז"ל ילקוט שמעוני – איכה, סימן תתרל"ד על הפסוק: "שפכי כמים לבך נוכח פני ה', מכאן אמרו כל ת"ח שיושב בינו לבין עצמו וקורא ושונה, כביכול הקב"ה יושב כנגדו וקורא ושונה עמו, לכך נא': 'נוכח פני ה' ". וכאשר אדם לא מבין את התורה צריך הוא לחזור בתשובה על מעשיו ולבקש מה' שיפתח לו שערי חכמה ובינה, ואם יוכל גם לבכות על זה ולהוריד דמעות אשריו ואשרי חלקו. וכבר כתבו רבותינו ז"ל: "אם אדם זוכה לבכות על שרוצה יותר להשיג בתורה – שידע שהוא כבר זכה הרבה".
תרוץ שני: כידוע שהמשכן וכליו באה השפעה רבה על ישראל וכמ"ש רז"ל: "אמר הקב"ה: הקריבו לפני עומר בפסח, כדי שאברך לכם תבואה שבשדות". משום כך הפכה נתינתם של בנ"י לקבלה. מובן אם כן ש"ויקחו לי תרומה" נאמר ע"ש התכלית, שהייתה לקיחה ולא נתינה. ואפשר להוסיף על זה את באור הפסוק "ונתנו איש כופר נפשו לה'" (שמות ל', י"ב) כתב בעל הטורים: "ונתנו אם תקראנו למפרע – יהיה ג"כ ונתנו, לומר לך: כל מה שאדם נותן לצדקה – יחזור אליו, ולא יחסר לו בשביל זה כלום". ואני הוספתי שגם הטעמים על המילה "ונתנו" הם אזלא גריש ( ) , כלומר שהצדקה חוזרת אליו. וכן כ' רמב"ם ה' מתנות עניים י', ב' "אין אדם נעשה עני מן הצדקה, ומה שיתן האדם למצוות הצדקה הוא לוקח תיכף בעולם הזה יותר ממה שנתן, שכל הרודף אחר הצדקה – הקב"ה ממציא לו מעות לעשות בהם צדקה, ולזה אמר 'ויקחו' – לקיחה בלי הפסק בעוה"ז, חוץ משכר הרוחני המזומן לעולם הבא, דהיינו י"ש (310) עולמות לכל צדיק וצדיק. שנ': 'להנחיל אוהבי יש' וזה רמוז במילה 'ויקחו לי' ר"ת 'להנחילכם יש'.
"ויקחו לי" – לי ר"ת "ליחוד י-ה-ו-ה". יובן עפ"י מה שפירש רש"י: "לי – לשמי". פירש החיד"א בשם האריז"ל שע"י נתינת הצדקה מתייחדים אותיות הויה ברוך הוא: הפרוטה בדמות אות י', אות ה' כנגד אצבעותיו של הנותן, אות ו' כנגד קולית היד, ואות ה' השניה כנגד חמש אצבעותיו של המקבל – הרי הויה.
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"
פתח בלשון יחיד – מקדש, וסיים בלשון רבים – בתוכם, מדוע?
האלשיך הקדוש מתרץ שהמילה "בתוכם" מכוון לבנ"י, שיעשו כל אחד מהם מקדש בלבו, מקום להשראת השכינה, כי אז ושכנתי בתוכם – בתוך לבו של כל אחד ואחד מהם.
(לפי זה הסברתי מה שאנו אומרים בק"ש כל יום: "והייתם קדושים לאלוקיכם" – שהאדם צריך לעשות את עצמו קדוש לה', כמו שהמשכן היה קדוש בגלל ארון ה' והשכינה ששרתה שם, כמו"כ צריך לעשות את עצמו קדוש לה', ע"י קיום המצוות והקדושה.)
לפיכך נאמר "וכן תעשו", פירש רש"י: לדורות, לפי שמקדש כזה בלבו של כל אדם אפשר לעשות בכל הדורות ובכל התקופות. (מלבי"ם)
ואני ביארתי בס"ד "בתוכם" הכוונה על בתי מקדש מעט לאחר חורבן הבית, שהם כיום ובכל התקופות בתי כנסיות ובתי מדרשות. הם בבחינת בית מקדש קטן ומקום להשראת שכינה. חומש "פרח שושנה" באר "עשו לי מקדש" הכוונה על משכן התחתון שעושים בנ"י, "ושכנתי בתוכם" ע"י מקדש תחתון, ה' שורה גם במקדש העליון ששניהם מכוונים זה כנגד זה. מה שאין כן בזמן חורבן המקדש התחתון, ה' נשבע שלא יכנס למקדש העליון עד שיכנסו ישראל לבית מקדש של מטה.
הרב אברהם זוהר הי"ו מביתר עלית
