פרשת תצוה
הגמרא קובעת שה"ונהפוך הוא" אינו עיקרו של נס פורים, אלא זה היה תוצאה של הנס העיקרי, שהוא "בלילה ההוא נדדה שנת המלך". הדבר מעורר תמיהה: וכי עליית מרדכי לגדולה, בציווי של אחשוורוש להרכיבו על הסוס, היא עיקר הנס? הלוא אסתר יכלה לפעול גם בלי זה! לכאורה "בלילה ההוא" איננו עיקרו של הנס, אלא פרט טפל לו. זאת ועוד: סיפורי הניסים של עם ישראל לא נועדו רק להיות זיכרון טוב, אלא לספק השראה ולימוד לחיי היום-יום. איזה לימוד אפשר להפיק מקריאת הנס של "בלילה ההוא נדדה שנת המלך"?
מוסבר בספרי החסידות שנדודי השינה של אחשוורוש נבעו מכך ש"נדדה שנת מלכו של עולם", כמסופר במדרש. בזמן הגלות השכינה מצויה כביכול במצב של 'שינה', וכך יכולה להתרחש פגיעה בעם ישראל. "בלילה ההוא" חלה התפנית. הקב"ה כאילו 'התעורר' להציל את עם ישראל, ומכאן כבר החלה שרשרת הניסים. אך לכאורה איזה 'נס' יש כאן, הלוא זה אמור להיות המצב הרגיל! כשם שאב דואג לבנו ועושה הכול שלא יחסר לו דבר, כך הקב"ה אמור להיות עם בני ישראל, בבחינת "בכל צרתם לו צר", ועליו לדאוג לכל מחסורם ברוחניות ובגשמיות. כשם שאב איננו מסוגל לישון ביודעו שבנו סובל, כך לא אמורה להיות שינה כביכול אצל "מלכו של עולם". וכאן אומרים ש"נדדה שנת מלכו של עולם" הייתה נס, כאילו אין היא הדבר הטבעי ביותר.
כאן בא לידי ביטוי הקשר המיוחד שבין בני ישראל לקב"ה. לאומות העולם ניתנו שבע מצוות בלבד, ובכך מסתכם הקשר בינם ובין הקב"ה. אך על עם ישראל אומר הקב"ה: "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה". הקב"ה מבקש מכל יהודי להיות קשור אליו בכל לבו ונפשו. זה קשר הדדי, בבחינת "במידה שאדם מודד בה – מודדין לו". לכל יהודי יכולת להשפיע במעשיו על יחסו של הקב"ה אליו. זו הייתה טענת המן הרשע: "ישנו עם אחד". מנקדים המפרשים: "יָשְׁנוּ מן המצוות". לטענת המן, העם הנבחר מועל בתפקידו, והראיה – "נהנו מסעודתו של אותו רשע", ובאותה מידה "גם אלוקיהם ישן הוא".
אלא שאין זו 'שינה' אמיתית. כשם שאדם ישן איננו מת אלא חי, כך הקשר של בני ישראל עם הקב"ה נותר קיים אף אם עומעם. לכן הקב"ה חרג מהכללים וחולל נס, ש"נדדה שנת מלכו של עולם". הדבר גרר מיד תגובה דומה בעם ישראל, כמים הפנים לפנים, ובני ישראל התעוררו וגילו את כוח מסירות הנפש שבתוכם, ובזכותו זכו להצלה. זה אפוא המסר של נס "נדדה שנת המלך": יהודי לעולם איננו 'מת' ברוחניות. בתוך-תוכו הוא 'ער' ומחובר לקב"ה, ודיי בהתגברות על היצר כדי לגלות זאת. יש להעיר את היהודי משנתו בדרכי נועם, ועל-ידי זה יתגלה ש"לבו ער"! (שיחות קודש תשל"ב)
באדיבות צעירי אגודת חב"ד chabad.org.il
