פרשת 'עקב'
"ולמדתם את בניכם" וגו' (י"א,י"ט)
כזה ראה וקדש בחינוך הילדים
משעה שהבן יודע לדבר – למדהו תורה ציוה לנו משה, שיהיה זה לימוד דיבורו (רש"י)
מובא בגמרא (תענית כ"ד.) שבתקופתו של רב הייתה בצורת קשה מאוד בעולם, ובאותם זמנים בצורת משמעותה מוות! והכריזו גדולי הדור ובראשם רב שהכריז על תענית ציבור ותפילה, והתכנסו לרחובה של עיר על מנת לעורר רחמי שמיים. עמד רב והתפלל שירדו גשמים, אבל לא ירדו גשמים. היה שם איזה יהודי פשוט אשר עמד על הדוכן וקרא: 'משיב הרוח' והתחילה הרוח לנשב, הוסיף ואמר 'מוריד הגשם' והתחיל לרדת גשם. דבר זה היה לפלא, שהרי נמצא כאן רב שהוא גדול הדור ותלמידו של רבי יהודה הנשיא, שמעלתו ידועה שהוא בבחינת 'רב תנא הוא ופליג' (עירובין נ:) וכמה תפילות שהתפלל רב, אף תפילה לא הועילה, הגשם לא יורד, והנה עומד יהודי פשוט ואמר משיב הרוח והרוח מנשבת, מוריד הגשם והגשם יורד.
רב התפלא מאוד! אמר לו מה עובדך? (מה מעשיך?) כנראה אתה בטח צדיק נסתר, אמור לי מה מעשיך?
השיב לו אותו אדם פשוט 'אני בסך הכל מלמד תינוקות של בית רבן, ומשתדל לעבוד בחינוך קצת בדרך שונה ומיוחדת, כשאני פתחתי את התלמוד תורה שלי, הצבתי לעצמי כלל ראשון: אין הבדל בין ילד מבית עני לבין ילד מבית עשיר! שניהם מקבלים אצלי את אותו יחס, החום והאהבה בצורה שווה. אני לא מבדיל בין עני לעשיר, ההיפך הוא הדבר. נאמר במסכת (נדרים פא.) לגבי עני, על הפסוק (במדבר כ"ד-ז) "יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו" אל תקרי מִדָּלְיָו אלא מִדַלַיו, כי אין מים אלא תורה 'היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה', ואם היה קורה שהיה ילד שלא הביא שכר לימוד לא הייתי משלח אותו הביתה ואומר לו בלי כסף אני לא אלמד אותך! אין דבר כזה אצלי!. כאשר הייתי מקבל את התלמידים ולומד איתם תורה הייתי מסתכל ורואה אם היה איזה תלמיד מסויים שהיה מתרשל בלימודים ולא היה מקשיב כל כך ונחלש בלימודיו, לא הייתי מזלזל בו, ולא הייתי שולח אותו הביתה כעונש, ולא הייתי נוזף בו, אלא הייתי לוקח אותו הביתה אצלי בבית יש אקווריום של דגים ,והייתי נותן לו להשתעשע עם הדגים.
והייתי מנצל את שעת הכושר של הפתיחות ביני ובין התלמיד והייתי מפייס אותו וכך הוא נקשר אלי רגשית, והייתי בודק אם יש לו מניעות כאלה או אחרים שמונע ממנו לממש את הפוטנציאל שגלום בו, וכך הילד היה נפתח אלי והיה מספר לי את הקשיים שלו עד שהייתי מנסה לפתור אותם ולמחרת הוא היה מגיע בהתלהבות ללמוד תורה. מעולם לא היה תלמיד שנפלט מכיתתי, מעולם לא היה אצלי תלמיד שלא הצליח בלימודים, וכל מי שלמד אצלי הצליח והתעלה בלימוד התורה'.
בשומעו זאת אמר לו רב, אכן ראוי אתה שכשתאמר 'משיב הרוח' תנשב הרוח, וכשתאמר 'מוריד הגשם' ירד גשם, אם אכן כך אתה מחנך את ילדי ישראל בכזו אהבה ומסירות נפש שאין כדוגמתה, ראוי אתה שישתנו סדרי בראשית ותפילתך לא תשוב ריקם!.
מכאן מוסר מאלף לאלה המופקדים על חינוך ילדי ישראל לא לקחת תפקיד זה כלאחר יד וכמקור פרנסה בלבד. לא להביט על השעון ולעשות מלאכת קודש רמיה, אלא לבוא אל המלאכה ברגש של קדושה ומתוך שליחות אמתית של מצווה. הינך מכשיר דור של אנשים שבזכות החינוך שאתה מעניק לילדי ישראל יוכלו הם בעתיד להקים בית של תורה ויראת שמים, ולחשוב על כל פעולה של חינוך שאתה רוצה לעשות אלף פעמים האם המעשה או המהלך שאתה כמחנך עושה הוא המהלך הנכון. ולהרבות בהתייעצות עם אנשי מקצוע המבינים בחינוך.
סיפר הגאון רבי יעקב ניימן זצ"ל ראש ישיבת אור ישראל בפתח תקוה שבהיותו צעיר ראה את ראש הישיבה שלו בוחן תלמיד צעיר בחומש. והצעיר הנ"ל הפליא בתשובותיו המדוייקות והנפלאות, ולאחר צאת הצעיר, התעניין הרב נוימן אצל ראש הישיבה מיהו הנער? ענה לו ראש הישיבה זהו בנו של הקב"ה! שאלתי שוב, כן אבל מי הוא אביו ממש? השיב לו ראש הישיבה הקב"ה הוא אביו ממש!
אמר על זה הרב ניימן זצ"ל, שכאן הוא הבין את סוד הצלחתם של ראשי הישיבות של פעם, שהם ראו בכל תלמיד לא כבנו של ראובן ושמעון וכו' אלא בניו של הקב"ה! וממילא אם זה המבט ודאי שההתייחסות של המחנך תהיה גם בהתאם.
הרב יוחנן מיכאלי הי"ו מלוד
