פרשת 'אמור'
לבן תורה – אין דרך ביניים בעבודת ה'
'ובת כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת באש תישרף' (כא'.ט')
את אביה היא מחללת – חיללה וביזתה את כבודו. שאומרים עליו, ארור שזו ילד, ארור שזו גידל, (רש"י סנהדרין נב:)
ארבע מיתות נמסרו בידי בית דין: סקילה, שריפה, הרג וחנק. לכאורה על עבירה זהה שעבדו שני בני אדם העונש היה צריך להיות זהה. אם כן, מדוע בת ישראל שזינתה דינה חנק, ובת כהן שזינתה דינה בשריפה, כך שואל ומשיב הרב ניימן זצ"ל. בסיפורו 'דרכי מוסר'.
הגמרא בסנהדרין נ"ב: מתרצת את אביה היא מחללת – חיללה וביזתה את כבודו.
יסוד גדול וחשוב לימדה אותנו תורתנו הקדושה. אינו דומה הדיוט העובר עבירה לאדם הנושא כתר על ראשו. בת כהן המחללת את כבוד אביה אינה מחללת רק את כבודו אלא היא ביזתה גם את כתר הכהונה. מכאן מתבקשת לה המסקנה. בן תורה שאינו מתנהג כראוי לו, הרי הוא מחלל ומבזה את כתר התורה אותו הוא נושא על ראשו. על כן, עונשו גדול יותר. בן תורה חלה עליו חובת זהירות כפולה ומכופלת. עיניים רבות נשואות אליו, וכאשר חס ושלום אינו מתנהג כבן תורה. הרי שהכתר אותו הוא נושא אינו ראוי לו וכגודל מעלתו כך יכבד עוונו.
הרמב"ם כותב (הלכות יסודי התורה פרק ה' הלכה י"א) ויש דברים אחרים שהם בכלל חילול ה', והוא שיעשה אותם אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות. דברים שהבריות מרננות אחריו בשבילן. ואף על פי שאינן עבירות, הרי זה חילל את ה' .. הכל לפי גודלו של חכם צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין. עבירה זו של חילול ה' חמורה היא עד מאוד. עד שאמרו רבותינו שאין לה כפרה עד המיתה, וכן כתב הרמב"ם, 'המחלל את ה' אף על פי שעשה תשובה והגיע יום הכיפורים והוא עומד בתשובתו אינו מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות', אלא תשובה ויום הכיפורים ויסורין שלושתן תולים, ומיתה מכפרת שנאמר: 'ונגלה באוזנו ה' צבאות אם יכופר העוון הזה עד תמותון' (ישעיהו כג'.יד'). ולמרות הדברים הקשים הללו מצינו שגדולי ישראל כתבו מרפא לחטא החמור הזה, והאדם למרות שחטא – יכול לכפר על חטאו.
רבינו יונה כותב 'בשערי תשובה' שער רביעי, כי גם לחולי זה של חילול ה' שאין לו מרפא על דרך שאר העוונות, ימצא לו מרפא אם יעזרהו ה' יתברך לקדש תורתו נגד בני אדם, וסר עוונו ברוב גדול כשרון המעשה, כי תהיה לו רפואה אם יקדש את השם תמיד עוד תימצא לו כפרה ביגיעה בתורה, וכוח התורה רפואה לכל מחלה. ועל כן כתוב מרפא לשון עץ חיים (משלי טו') אין מדובר כאן בכפרה רגילה שהרי הגמרא אמרה שלא יכופר העוון הזה עד המיתה, אלא זה נמחל לו 'מפה שביטל את תוצאות מעשיו הראשונים והחליפם במעשים המקדשים את שמו של ה' יתברך בעולם', בכך תיקן את אשר עיוות וקיים את תכלית חייו בעולמו.
חילול התורה – חילול שם שמיים הוא כפי ששואלת הגמרא – (יומא פו') היכי דמי חילול ה'? מי שקורא ומשמש תלמידי חכמים ואין משאו ומתנו באמונה. ואין דיבוריו בנחת עם הבריות, מה אומרות הבריות? אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלימדו תורה, אוי לו לרבו שלימדו תורה, פלוני שלמד תורה ראו מה מקולקלין מעשיו, וכמה מכוערין דרכיו.
בן תורה נדרש לעמוד גם על דברים קטנים שאדם מן השורה אינו נדרש להם כל כך, כיוון שכל פרט מהווה חיסרון בשלימותו וגורם חילול וביזיון לכתר תורה.
הציבור הדתי והחילוני מתייחס לבן תורה כאדם שאסור לו לעבור על איסורי תורה, ולו גם כאלה שאחרים נוהגים בהם קלות ראש.
לדוגמא: אם אדם עוקף את התור, כאשר ישנה כיפה על ראשו, הרי זה בגדר חילל את השם. כיון שתגובת הציבור תהיה על כלל הציבור הדתי הוא מייצג, ולא עליו כאדם פרטי, ואין פלא אם המשפט שיתנוסס לעברו יהיה, תראו את הדתיים האלו. וישנם עוד דוגמאות כמו דיבור זול, לבוש שאינו הולם, וכו'. אדם אחד יכול להכפיש את כל ציבור בני התורה.
על כן ראו גדולי רבותינו חשיבות עליונה להקפיד הקפדה יתירה בכל מעשיהם.
הרב יוחנן מיכאלי הי"ו מלוד
