פרשת נח
"אלה תולדות נח", חז"ל מבקרים את נח שלא התפלל על דורו, עד כדי כך שהמבול נקרא על שמו של נח, וכפי שנקרא בהפטרת השבת "כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ.." (ישעיה נד ט), מהו שמו של המבול על פי הנביא? מֵי נֹחַ!
והשאלה נשאלת, מה היה לו לעשות? הרי בגמ' סנהדרין (קח ע"א) מובא שהוכיח נח לבני דורו ולא שעו לדבריו: דרש רבי יוסי דמן קסרי מאי דכתיב (איוב כד יח): קַל הוּא עַל פְּנֵי מַיִם תְּקֻלַּל חֶלְקָתָם בָּאָרֶץ מלמד שהיה נח הצדיק מוכיח בהם ואומר להם עשו תשובה ואם לאו הקדוש ברוך הוא מביא עליכם את המבול..
וכן מובא במדרש רבה שנח בנה תיבה במשך מאה ועשרים שנה, ואמר להם עתיד לבוא מבול. אם כן למעשה, מה בעצם רוצים מנח, הוא בנה תיבה במשך מאה ועשרים שנה.. בשנים אלו הוא היה כמנודה.. הוא סבל הצקות והטרדות. אף אחד לא הקשיב לו. הסתכלו עליו כעל משוגע. מה עוד יכול היה הוא לעשות??
התשובה היא כפי שמובא בזוהר (נח, דף ס"ז ע"א), שלא ביקש רחמים על דורו. הדרישה מנח אחרת היא. הדרישה מנח היא שיבקש רחמים! גם כאשר רואה הוא שאינו מצליח להשיבם אל דרך הישר, עדיין צריך הוא לבקש רחמים עליהם.
כפי שראינו באברהם אבינו שביקש על אנשי סדום רחמים. לא ראינו שביקש שינתן לו צ'אנס לנסות להחזירם בתשובה. הוא הבין שעל מה שעשו מגיע להם עונש. הוא גם הבין שאין מה לנסות להחזירם בתשובה. הוא אולי גם ניסה. הוא ידע מי הם. אבל היה לו איכפת! כאב לו! בקשת הרחמים קפצה לה מתוכו ונזעקה לה! אולי תחוס?! אולי תרחם?!
נח בא בדברים עם בני דורו.. הוכיחם וניסה להשיבם מדרכם הרעה, אבל את כל זה עשה כדי לצאת ידי חובה! הוא לא הרגיש צער על כך שהעולם עומד להיחרב. הוא לא הרגיש צער על כך שכל בני האדם, גם ממשפחתו הקרובה ימותו וימחו במי במבול.. כל החיות והבהמות, העצים והאבנים.. הוא לא חשב כלל לעמוד בתפילה ולהתחנן על בני דורו. מה שהיה במחשבתו על פי דברי הזוהר: 'אני את נפשי ונפש בני ביתי הצלתי..' זה לא כאב לו! הוא לא התפלל!
הגאון רבי יוסף אלבו זצ"ל בספר העיקרים (מאמר ד פרק יג) כותב שפעמים שיענש הצדיק על שלא ביקש רחמים על בני דורו. היסוד שרואים כאן הוא שכשכואב צועקים! ואם לא צועקים אז כנראה שלא כואב! הרי כשיש לבן אדם כאב גופני הוא צועק.. וכי מה תועיל לו הזעקה? אלא שהצעקה לא קשורה לפתרון הבעיה.. היא פועל יוצא של הבעיה! היא מתפרצת! אם נח לא צעק, בלי לחשוב אם זה יועיל או לא יועיל, כנראה שזה לא כאב לו, כנראה שלא היה לו איכפת. אדם שרואה את חבריו ואת כל היקום עומדים ללכת לאבדון ואינו מרגיש צער ורחמים, אין לו רגש פנימי עמוק המצריכו לבכות ולהתפלל.. מעיד הדבר שכל מה שעשה אינו אלא לצאת ידי חובה.. לא מתחושת אכפתיות.
אם באמת היה לנח איכפת מבני דורו והיה מראה להם את זה אולי היה מצליח להחזירם בתשובה.. שהרי כתוב במשלי (כז יט): 'כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם..' אם בליבך פנימה אתה אוהב אותו, הוא יחוש בכך.. אתה תצליח להחזירו בתשובה! ואם עם כל מאמציך לא הצלחת, כנראה שבליבך פנימה אינך חש אליו אהבה גדולה..
רמז נחמד לזה בפרשתנו פרשת נח מצא הגאון הבן איש חי זצ"ל, שהרי הפסוק אומר (בראשית ו ט): 'אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ..' ורבים שאלו מהי הכפילות של מילת 'נח'.. והנה ביאר הגאון זצ"ל כך: אם אתה ידידי אהובי תהיה 'נח' לבריות במעשיך, 'נח' במידותיך, באופן דיבורך ונימוסיך, התולדות של דבר זה הם שיהיה לך 'נח'.. תולדותיו של נח הם נח! גם הבריות יתיחסו אליך באותה מידה.. הם גם יהיו נוחים כלפיך.. המילה 'נח' מתהפכת למילה 'חן'.. אתה תצליח ותשא חן וחסד בעיני כל רואיך!
מסופר על הצדיק רבי אריה לוין זצ"ל שהגיע פעם לרופא עם אשתו: 'כואבת לנו הרגל..' לאחר שהרופא סיים לטפל ברבנית, פנה לטפל ברב.. אלא שהרב כלל לא נזקק לטיפול.. בחיוך הסביר הוא לרופא המופתע: 'הרגל של אשתי כאבה לנו.. עכשיו שטיפלת בה גם לי לא כואב דבר..'
זהו היסוד של 'וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ..' (ויקרא יט יח), כשם שמרגיש אתה בצערך שלך, כך צריך אתה לחוש ולהרגיש מיד בצערו של חברך.. מסופר על האדמו"ר הצדיק רבי משה לייב מסאסוב זצ"ל שאמר שלמד מהו 'וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ' משני שיכורים גויים! שפעם אחת ראה שני שיכורים גויים ישובים ביחד, ושאל אחד מהם את חברו: 'האם אתה אוהב אותי?' מיד השיבו חברו: 'בודאי שאני אוהב אותך..' שאלו השיכור הראשון: 'אם כן, אם אתה אוהב אותי, אמור לי בבקשה מה חסר לי..' השיבו חברו: 'וכי מהיכן אדע מה חסר לך אם לא אמרת לי..' שאל אותו הראשון: 'איך אתה יכול לומר שאתה אוהב אותי כשאינך מרגיש מה חסר לי..'
כל אחד מאיתנו צריך לחוש כלפי חברו מה שהיה חש כלפי עצמו או מי ממשפחתו.. הצדיק רבי אריה לוין זצ"ל היה סמל לאהבת הבריות כפי שאדם אוהב את עצמו או את קרוביו, והיה מוסר נפשו כדי לבקר את החולים בבתי החולים, את המצורעים שכולם היו מתרחקים מהם.. וגם את חולי הנפש שאף לא הבינו מיהו ומהו.. סיפרו עליו שבכל ראש חודש היה נוהג ללכת לבית חולים לחולי נפש ולמסור חבילה לאחד החולים. פעם אחת נלווה אליו בנו ושאל: אבא מה הקשר המיוחד שלך לחולה זה דוקא? ענה רבי אריה: פעם באתי לבקר בבית חולים זה וראיתי את אחד החולים שהוא מוכה וחבול, שאלתי מישהו היודע פשר דבר מה קרה לו לזה, והסביר לי שלפעמים החולים משתוללים והמטפלים שלהם נאלצים לתפוס אותם בכוח ולפעמים אף מכים אותם, אולם את מי שיש לו קרובי משפחה הם לא מכים מחשש שהמשפחה תתלונן. לחולה הזה אין קרובי משפחה ולכן הם מכים אותו הרבה מבלי חשש שמישהו ישמע ויתלונן.. כששמעתי זאת, ניגשתי אל המטפלים ואמרתי להם שאני קרוב משפחה של אותו חולה ושיתייחסו אליו יפה. מאז אני מקפיד לבוא פעם בחודש ולמסור חבילה לחולה הזה שהוא 'קרוב שלי' ואני מתפלל לשלומו, ואכן האחים החלו להתייחס אליו בכבוד..
וזה מה שנדרש מאיתנו, שיהיה חשוב לנו לדאוג לשני, שיהיה אכפת לנו מהזולת, ונסתכל תמיד סביבנו להיות קשובים לאנשים הנצרכים, גם אם אין לנו אפשרות לסייע, לפחות נוכל לומר מילה טובה, לרחם, ולהתפלל בעד אחינו בית ישראל.
והדברים מבוארים יפה יפה כפי שאומר האלשיך הקדוש, לכאורה נשאל מדוע הקדוש ברוך הוא מצווה לנח לבנות תיבה דוקא, וכי אין הקדוש ברוך הוא יכול למצוא דרך אחרת להציל את נח ואת כל שאר החיות?
מבאר האלשיך הקדוש שזוהי מדה כנגד מדה, אמר הקדוש ברוך הוא לנח: 'אתה יושב בביתך ואינך נותן את ליבך למה שעתיד לבוא על העולם.. חייך שתהא יושב סגור בתיבה במשך שנה שלמה ואתה צריך לשרת את החיות ולספק להם כל צרכיהן ומאכל ומשתה..'
את העולם החדש שהולך ליבנות יש להתחיל בחסד.. יש לפתוח באכפתיות לזולת.. אין להשאיר את הקלקולים שהיו קודם לכן.
שנזכה בקרוב לקרות בגאולה השלימה ובבנין בית המקדש בבחינת "עולם חסד יבנה".
הרב שמואל בראשי הי"ו מירושלים
