מהי הסטוריה ?
בטרם נבוא לדון על ההסטוריה של עמנו,מן הראוי שנבהיר לעצמנו מהי הסטוריה בכלל.
רגילים לחשוב שלימוד ההסטוריה משמעו לימוד העבר,כשם שפיסיקה משמעה מחקר עולם הטבע,וביולוגיה משמעה מחקר החיים.אולם בד בבד עם זאת ראוי לדעת,כי גם בעבר ישנם מאורעות שהם יותר הסטוריים מאשר אחרים,לדוגמה:אם יבואו הסטוריונים ויספרו לנו שאשתו של נפוליון חשה פן אחת שלא בטוב ולקתה בהצטננות קלה,הרי שההסטוריה אינה מלמדת אותנו הרבה,לא כל עובדה שקרתה בעבר תקרא הסטוריה באמת,אם נבחן,לדוגמה ,רק את משך 24 שעות שעברו עלינו,נמצא שלא כל המאורעות שארעו בזמן זה יכנסו להסטוריה,גם הפעולות שנעשו בזמן זה ע"י נשיא ארה"ב,לא כולן ראויות להכנס לספרי ההסטוריה,באשר לא בכולן יש משמעות לעתיד.כמו בכל מדעים,כך גם בלימוד ההסטוריה אנו נדרשים לעשות סידור וסלקציה של הנושאים,לפיכך,אם יספרו לנו הסטוריונים שאשתו של נפוליון לקתה בהצטננות,הרי שההסטוריה אינה אומרת מאומה.
דוגמה זו מלמדת כי מעשים רגילים אינם שייכים לתחום ההסטוריה,אלא אם כן הם קשורים למאורע כלשהו הקשור מדיניות ,כמו שינוי משטר,חיזוקו וכיו"ב.
מלחמות גם הן נכנסות לתחום ההסטוריה.בתחום זה נכללת כל מלחמה,בלא כל תלות במשך הזמן שהיא ארכה ,בין אם היא ארכה שנים רבות ובין אם היא מלחמת ששת הימים.אמנם כל הסטוריה שתגביל עמה מראש לעסוק רק במהלכים מדיניים ובמלחמות, תהיה מצומצמת ולוקה בחסר,אולם היא תהיה ראויה לשם : "הסטוריה".
הפוליטיקה והמלחמות – שלד ההסטוריה
למעשה,המדיניות והמלחמות מהוות את חוט השדרה של כל למודי ההסטוריה מימות עולם,הרודוטוס כתב את ההסטוריה של מלחמות פרס,ומסביב לכך תאר את שושלות המלוכה של אותה תקופה.טוקידידס כתב את ההסטוריה של המלחמה הפלופונסית ולכך הוסיף פרטים בדבר הדמוקרטיה של אתונה.פוליביוס רשם את תולדות השתלטות רומא על העולם,ובספרו כלל גם מחקר על החוקה שלה.,מאז ועד היום אנו קוראים לתקופות על שמות המנהיגים ששלטו בהן.אנו מכירים את התקופה הויקטוריאנית,את תקופת לואי ה-14 וכיו"ב.גם בארה"ב שבה תקופת שלטונם של הנשיאים קצרה יחסית,רגילים הסטוריונים לדון על תקופת ג'קסון ,תקופת רוזבלט וכיו"ב.
כמובן שקיימות גם זוויות ראיה שונות בהסטוריה,קיים תחום ההסטוריה החברתית,הכלכלית או המדעית,אולם חוט השדרה של ההסטוריה המקובלת הוא המדיניות והמלחמות,אנו מתארכים מאורעות ע"י המלחמות,אך לא להיפך.אנו מתבטאים:האנטיביוטיקה התגלתה כמה שנים לפני מלחמת העולם השנייה.במילים אחרות הפוליטיקה מהווה את שלד ההסטוריה,בעוד שכל שאר האספקטים,גם החשובים שבהם,אינם אלא כבשר על גבי שלד זה.
שלוש סיבות הגיוניות גרמו לכך שההסטוריה המקובלת בנויה על גבי הפוליטיקה:משום שפוליטיקה היא רצופה,היא בעלת השפעה מקיפה והיא נשמרת בתודעת העם,פוליטיקה היא רצופה,כלומר שבה מאורעות נקשרים יחד,יכול אדם דרך הפוליטיקה לעקוב אחר מעשים ומאורעות השזורים בשלשלת ארוכה של סיבות ותוצאות,למשל,אם נרצה להבין את תולדות מלחמת השחרור,נחוץ לנו לדעת את הגורמים הפוליטיים שגרמו לה:הציונות המדינית,הצהרת בלפור,העליה של יהודים לארץ ישראל,הספר הלבן,השואה וכיו"ב.בסיפור דברים כזה,תופעה מסוימת נוצרת מקודמותיה ומולידה את תוצאותיה,ללא קשר זה,אין זה הסטוריה,אלא תיאור של מאורעות שונים שאינו מלמד דבר.
הסיבה השניה שגרמה להדגשת הפוליטיקה בלימוד ההסטוריה,הוא היקף השפעתה בציבור.אנשים רבים חיים מעל טווח השפעת תנודות כלכליות,ורבים עוד יותר אינם מושפעים מתנועות אינטלקטואליות שונות.אולם מעטים ביותר אינם בטווח השפעת תנודות פוליטיות וכמעט הכל מושפעים מן המלחמות.היקף ההשפעה הרחב של הפוליטיקה הוא גם שגם לכך שהפוליטיקה תהיה רצופה.כמעט שלא ניתן להבין היטב ספרות בלא לדעת את הרקע הפוליטי שלה,אבל לעתים ניתן להבין פוליטיקה גם מבלי להתעמק בתחום הספרותי או הפילוסופי של אותה תקופה.בתקופה העתיקה נהגו לציין במסמכים את השנים למניין שנות המלכים,והיה זה לא רק מפני כבודם של אותם מלכים,אלא גם מפני שכל מלך הטביע את חותמו על התקופה,והכל ידעו מיהו המלך.
הסיבה השלישית להיות הפוליטיקה שלד ההסטוריה היא העובדה שהעם מודע לה יותר מכל.כל עם מודע לקוים הכלליים של דברי הימים שלו.הפולני יודעים אודות המלך סובייצקי,הרוסים על איוון האיום,והאוקראינים על חמלניצקי.אפשר שהמוני העם לא יודעים הרבה על אותם אישים,אפשר שהם מכירים אותם בצורה מסולפת,אולם בעיקרו של דבר יש להם מושג אודותיהם,ומושג משותף זה מהווה אחד הבסיסים ליצירת ועיצוב עם.
המהפכה הצרפתית חשובה לעם הצרפתי משום שהוא סבור שמהכפה זו יצרה את הדמוקרטיה בארצו,ואין זה משנה אם אמנם כך בדיוק היה באמת.כל צרפתי חש עצמו כיורשה של המהפכה הצרפתית,וזיכרונה מהווה אבן יסוד בתודעתו,ועל כן מהפכה זו חשובה בבנין ההסטוריה הצרפתית,יתכן שהסטוריון מסוים יסבור שתרומתם של ז'אן דארק , לואי ה-14 או נפוליון היא מעטה בבנין ההסטוריה הצרפתית,אולם הוא אינו יכול להתעלם מהעובדה שבתודעת העם אין הדבר כך.
נמצא,איפוא ,כי בגלל הרצף ,בגלל היקף ההשפעה ובשל המקום בתודעת העם,כמעט שאין מתחרים לפוליטיקה כשלד ההסטוריה.
כל הנימוקים שעליהם הצבענו כגורמים לכך שההסטוריה סובבת סביב הפוליטיקה והמלחמות,אינם תקפים כאשר המדובר בהסטוריה של עם ישראל בגולה.אמרנו כי הסיבות הינן משום שדרך הפוליטיקה ההסטוריה היא רצופה,היא מקיפה ושהעם מודע לה,אך סיבות אלו אינן קיימות בהסטוריה של עמנו באלפיים השנים האחרונות.
ההסטוריה האמיתית של עמנו
נקודות התורפה המונעות מן הפוליטיקה מלשמש כשלד ההסטוריה היהודית טבועות בעצם העובדה של היות העם בגלות,אומות אחרות איבדו בגלותן לא רק את ההסטוריה שלהן אלא גם את עצם קיומן.הן חדלו להתקיים בכלל,ליהודים היה מידע והיתה מסורת אודות עברם,בהסטוריה זו שמור מקום של כבוד לרמב"ם,לרש"י,לרי"ף ואף לר' שמואל הנגיד.זוהי ההסטוריה שבסיסה הוא התרבות היהודית,התורה,ואמנם זוהי ההסטוריה היחידה שהיתה ידועה ליהודים לפני תקופת "ההשכלה".
מה שחייבים אנו לעשות הוא לשכתב את ההסטוריה שלנו,לא לפי קני המידה המקובלים באומות אחרות,אלא בצורה ייחודית משלנו,כאשר התורה תהווה את שדרת ההסטוריה ואילו המאורעות הפוליטיים וכל השאר ייבנו סביב לה.כך אומנם ראו יהודים במרוצת הדורות את ההסטוריה שלהם.
להסטוריה כזו יש את כל המעלות שאינן להסטוריה הפוליטית אצלנו.לתולדותינו הרוחניות יש רצף ,בעלי התוספות לא זו בלבד שהם מאוחרים מרש"י,אלא שהם נחשבים כממשיכיו,והם בלתי מובנים בלעדיו.כך הדבר גם בקשר לתקופת קדומות יותר.התלמוד לא היה יכול להיווצר אלמלא המשנה שקדמה לו,כך גם הראשונים מסתמכים על התלמוד,האחרונים על הראשונים וכו'.ליהודי בכל הדורות היו הרמב"ם,רש"י או הרשב"א דמויות חיות שחיו בתודעתו,והם ידעו שבעלי התוספות יכולים לחלוק על רש"י,אך לא רש"י על בעלי התוספות באשר הוא קדם להם.
התורה גם הקיפה את כל שדרות העם,כל ילד למד את התורה,והעם בכללותו שמר עליה,הדיונים של רש"י או פסקי הרי"ף קשרו אליהם יהודים שרחוקים מהם מאות בשנים ואלפי קילומטרים,אם כיום כל העם שומר על שני ימי חג בראש השנה,אין זה עפ"י צו של וזיר שקיבל אישורו של מלך,אלא בגלל 'דיונים שבדברי רבותינו הראשונים,שלאחר משא ומתן הלכתי החליטו על כך,וכל אדם שבביתו נמצאים ספרי התלמוד יכול לעקוב אחר משא ומתן זה.אם יהודים בכל העולם כולו יכירו במי שנולד לאם יהודיה כיהודי ויקבלוהו כאח למרות שאביו גוי,אך בו בזמן יראו כלא יהודי את מי שלא נולד לאם יהודיה,הרי זה בגלל שהדבר נתפרש בתלמוד ונפסק בספרי פוסקי ההלכה.אם בדורנו,ישנם יהודים,גם מלומדים,שאינם יודעים את מקורם של דינים אלו,או את הנסיבות שבהן הן הובהרו,הרי האשמה במידה גדושה מוטלת על שכמם של ההסטוריונים שבנו את ההסטוריה היהודית הרחק מיסודותיה האמיתיים,קרי:התורה.
גם הקריטריון השלישי שעליו הצבענו כגורם לכך שהפוליטיקה מהווה את הבסיס להסטוריה הכללית והוא תודעת העם,אותו גורם עצמו מורה לנו לקבל כמוטיב עיקרי להסטוריה שלנו את התרבות התורנית,זה אמנם היה הערך המרכזי בתודעת העם.
בגישה הפוליטית להסטוריה שלנו נגרמה לנו התייחסות מעוותת כלפי העבר,שתוצאותיה טרגיות לחינוך,מתוך הסטוריה שכזו אי אפשר ללמוד להעריץ את אותם רבבות יהודים שמסרו את נפשם ובלבד שלא יסטו מההלכה שאותה הכירו כמקודשת.הסטוריה כזו אינה יכולה להסביר מאומה על התופעה שאין לה מקבילות באף אומה,שביהדות נוצרה חברה שבה הלימוד הוא הערך הגבוה ביותר,ושילדים גדלו בה בשאיפה להשתלמות בחכמה יותר משאיפה לעושר,או לדבר אחר.גרוע מכל שהסטוריה זו אינה מסבירה ולא כלום אודות הפלא של המשכיות התורה,על כך שההלכה שמרה על צורתה המקורית .
הרב רפאל טטרוא רב ומו"צ לעדת הגרוזינים נווה יעקב ופסגת זאב בירושלים .
