פרשת 'ויחי'
בקש יעקב לגלות את הקץ
"ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים". דרשו חז"ל במסכת פסחים (נו.) "אמר רבי שמעון בן לקיש:…ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין, ונסתלקה ממנו שכינה. אמר: שמא חס ושלום יש במטתי פסול, כאברהם שיצא ממנו ישמעאל, ואבי יצחק שיצא ממנו עשו. אמרו לו בניו: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. אמרו: כשם שאין בלבך אלא אחד – כך אין בלבנו אלא אחד. באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אמרי רבנן: היכי נעביד? נאמרוהו – לא אמרו משה רבינו, (שהרי בספר דברים כמשה בנאומו לבני ישראל קורא את "שמע ישראל", אין הוא מצמיד לו את הפסוק "ברוך שם כבוד מלכותו"). לא נאמרוהו – אמרו יעקב. התקינו שיהו אומרים אותו בחשאי.
אמר רבי יצחק, אמרי דבי רבי אמי: משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה, אם תאמר – יש לה גנאי, לא תאמר – יש לה צער. התחילו עבדיה להביא בחשאי."
המדרש תמוה ביותר ומצריך עיון. מדוע נסתלקה מיעקב השכינה? מהו הפסול אשר חשש יעקב שישנו בזרעו? גם הפשרה המובאת בגמרא לומר "ברוך שם כבוד מלכותו" בלחש מצריכה עיון – כיצד פותרת היא את הדילמה? הגמרא אמנם מנסה להסביר את הפשרה במשל בת המלך אשר נתאוותה לציקי הקדירה – לשיירים של האוכל, אך המשל , גם הוא נראה לכאורה, כאינו קשור כלל לנמשל?!
הסבר משמעות המדרש,
"בשעה שבקש יעקב לגלות את הקץ, נתגלגל לפניו הדור האחרון שבעקבתא דמשיחא על כל החוצפא וההפקרות שלו ונזדעזע עד שנסתלקה ממנו שכינה."…
חז"ל במשנה בסוף מסכת סוטה תיארו בפנינו את התסריט החברתי הצפוי בעקבתא דמשיחא – "בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא חֻצְפָּא יִסְגֵּא… וְחָכְמַת סוֹפְרִים תִּסְרַח, וְיִרְאֵי חֵטְא יִמָּאֵסוּ, וְהָאֱמֶת תְּהֵא נֶעְדָּרֶת. נְעָרִים פְּנֵי זְקֵנִים יַלְבִּינוּ, זְקֵנִים יַעַמְדוּ מִפְּנֵי קְטַנִּים. (מיכה ז) בֵּן מְנַבֵּל אָב, בַּת קָמָה בְאִמָּהּ, כַּלָּה בַּחֲמֹתָהּ … פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכָּלֶב".
יעקב, כשראה זאת ברוח קדשו נזדעזע וחשש שמא ישא יש פסול בזרעו. "אולם בניו השיבו לו – "כשם שאין בלבך אלא אחד – כך אין בלבנו אלא אחד", שעם כל הירידות הנוראות, בלבם הם קשורים בקשר נצחי ומתייחדים עם האחד האמיתי ובזה – אין הבדל בין האבות לבנים, וכל אחד מישראל בפנימיות לבבו קשור עם האחדות העליונה, ממש כיעקב אבינו." אף יעקב, ענה אחריהם "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". מלכותו של הקב"ה עתידה להתגלות לעיתים גם מתוך ציקי הקדירה. גם מתוך השיריים. מתוך החלקים הנראים לכאורה כנחותים רוחנית, תחל גאולת ישראל ואור משיח יתנוצץ. גם מתוך מציאות הטומאה עתידה להתגלות מלכותו של בורא עולם – "מי יתן טהור מטמא לא אחד". אלו דברים שקשה לומר אותם. אולי, הדרך היחידה לבטא אותם היא בלחש כפי שמכריעה הגמרא. מסיים ואומר" "זוהי עבודת הצדיקים בסוף הימים. לא להתפעל מן הגוון החיצוני של ישראל, המדולדל בעוה"ר, ולהשתדל לגלות עומק קדשם העצמי, שכשם שאין בלב האבות אלא אחד, כך אין בלב הבנים אלא אחד – ובזה יזכו לגילוי ברכת " שם כבוד מלכותו לעולם ועד". עלינו, אומר להתעלות ממעל לראיה השטחית הרואה ודואבת מהחוצפה ההולכת וגוברת בעקבתא דמשיחא. עלינו לראות את הקדושה הפנימית הצפונה בכל אחד מבניו ובכל אחת ממפלגותיו של עם ישראל. זהו סודו של הדור כפי שמופיע בתיקוני הזוהר – "טב מלגאו וביש מלבר" – טוב מבפנים ורע מבחוץ. זהו גם סוד חמורו של משיח. חמור הינה בהמה הנראית טמאה לחלוטין. אין לחמור כל סימן טהרה. הוא כולו – חומרי – חמורי, אמנם בתוך תוכו של חמור זה, גנוזה קדושה עמוקה של פטר רחם חמור – הקדוש גם הוא בבכורה.
וכך כתב השל"ה הקדוש (ח"ג, פרשת ויחי) :
"האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים", "כי א"א להקץ שיבוא כשיש בינכם שנאת חינם, רק אם צריכים אתם להיגאל כולכם באסיפה אחת ובאגודה אחת."
זוהי תשובתם של השבטים ליעקב אביהם. דוקא בעקבתא דמשיחא, דוקא ברגעים בהם נראה לעיתים כי פני הדור כפני הכלב, מצווים הצדיקים האמיתיים להרבות אהבת ישראל אמיתית לכל יהודי באשר הוא שם. עלינו לחדור אל תחת לפני השטח, לראות את הכוונות האידיאליות של היושר והצדק שבכל מפלגה ומפלגה, להבין שאפילו תחת לפיד השנאה החיצונית בוערת אש של קדושה פנימית. כך, ורק כך, נוכל להביא לאחדותם ולתשובתם של שבטי ישראל, עד אשר "יחד, כולם קדושה לך ישלשו".
בברכת שבת שלום ומבורך
הרב רפאל טטרוא הי"ו מירושלים
