פרשת "ויצא"
"וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם" (בראשית ל"ב ב-ג).
צריך להבין:
א. מה משמעות ה"פגיעה" וכיצד היא קשורה לדרכו של יעקב?
ב. מה מחדש יעקב בהכרזתו "מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה" ?
ג. האם יש משמעות למקום הפגישה ומדוע הוא נקרא מַחֲנָיִם בלשון רבים ולא מַחֲנֵה ?
רש"י מפרש: "ויפגעו בו מלאכי אלהים – מלאכים של ארץ ישראל באו לקראתו ללוותו לארץ : מחנים – שתי מחנות, של חוצה לארץ שבאו עמו עד כאן, ושל ארץ ישראל שבאו לקראתו". רש"י עונה על כל שלשת השאלות. בתחילת הפרשה נאמר:
"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע …: וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם … וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם … וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא:… מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ"
השימוש החוזר בביטויים מוכיח כי מדובר באותה תופעה. לכן ברור לרש"י כי אותם המלאכים שראה בתחילת דרכו, ביציאתו מן הארץ, הם המלאכים שראה בחזרתו אליה.
מה גרם להופעתם של המלאכים הללו ? מסביר המדרש:
"אם ניתרבה במצוות .. מלאכים משמרין אותו, ואם הוא שלם בתורה ובמעשים טובים הקב"ה משמרו …וכן אתה מוצא ביעקב שכתוב בו איש תם יושב אוהלים (בראשית כה) איש תם- במעשים טובים, יושב אוהלים – עוסק בתורה וניתרבה במצות נמסרו לו מחנות מלאכים לשמרו שנאמר ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים" (תנחומא, פרשת משפטים סימן יט). לפי זה תנאי לשמירה של מחנה מלאכים הוא עיסוק בתורה ועשיית מעשים טובים.
"אבן עזרא" במקום מסביר שצריך עוד משהו, וזה לשונו:
"ויפגעו בו מלאכי אלהים לעזרו בדרך והוא לבדו ראה מחנה המלאכים סביב מחנהו, על כן קרא שם המקום מחנים, על שם שנים, אחד שלו, ואחד של מלאכים".
יעקב הבין שלהשתדלות שלו בבחינת "התערותא דלתתא" יש השפעה גם בעולמות העליונים בבחינת "התערותא דלעילא". לכן אחרי שהוא פעל, עומדים לרשותו שני מחנות. תנאי לסייעתא דשמיא הוא השתדלות אנושית.
נתקדם עוד מעט בהיסטוריה של הפרשנות ונעבור אל ה"ספורנו" (שחי באיטליה לפני כחמש מאות שנה). רבי עובדיה מספורנו מסביר: "המחנה שלי שפגעו בי מלאכי אלקים אין ספק שהוא מחנה אלקים". לשיטתו הביטוי "מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה", מתייחס למחנה האנושי שלו. מדבריו למדנו כי הזכות לחזות במחנה של מלאכים מלמדת על כך שהנך הולך בדרך הנכונה וגם ההשתדלות האנושית שלך היא בבחינת "גילוי אלוקות".
בעל ה"אור החיים" הקדוש (לפני כמאתיים וחמישים שנה), מקדם אותנו עוד צעד קדימה לכיוון זה. לשיטתו המלאכים שיעקב ראה היו בדמות אנשים וכל אחד היה יכול לראות אותם. ראייתו של יעקב הייתה שונה בכך שהוא זכה להבין שהם בעצם מלאכים – שליחים של הקב"ה לעזור לו, וזה לשונו : "ופשט הכתוב הוא להיות כי שלח ד' מלאכים בדמות אנשים להדמות לפני עשיו…ויאמר יעקב כאשר ראם בדרך, זה מחנה אלקים אין אלה אנשים אלא מלאכים. ויקרא שם המקום מחניים פי' ב' מחנות א' של אנשיו שהיו עמו לערוך מלחמה והב' של מלאכים בדמות אנשים כי באו לעזרת ד' לידידו יעקב בחיר ד'"
מדבריו למדנו עקרון חשוב כי על האדם לנסות ולהתבונן במתרחש סביבו ולנסות להבין כיצד הקב"ה עוזרו גם כאשר הכל נראה צירוף מקרים כל כך אנושי.
גם בין האנשים שמסביבנו ננסה תמיד לזהות את המלאכים שהקב"ה שלח לנו ולא נשכח להודות לו על כך.
הרב רפאל מיכאלי הי"ו אשדוד
