פרשת בא
רגשות הזולת
הגמרא במסכת ב"ב (דף י:) מביאה מעשה נורא, המלמד עד כמה יש לגלות הבנה ברגשות הזולת שרבי יוסף ב"ר יהושע נפטר, כשקם לתחייה שאל אותו אביו: מה ראית? א"ל עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה. ומובא בתוס' בשם הר"ח בשם הגאונים, שקבלה בידם רב מפי רב שעולם הפוך היינו ששמואל הרב יושב למטה מרב יהודה תלמידו, והסיבה משום המעשה שהובא בגמרא בשבת (דף נה.) על אותה אשה שהופיעה בבית המדרש בנוכחות אב"ד מר עוקבא, ונכחו גם שמואל ותלמידו ר' יהודה, צעקה האשה וטענה טענות אך לא השגיחו ולא שתו לבם אליה. קם ר' יהודה והתריע על כך בפני שמואל, והקשה: האם כבודו אינו סובר את הנאמר בפסוק "אוטם אזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה"? הצדיק שמואל עליו את הדין ואמר: אני כרבך אהיה נדון בקרים, אבל מר עוקבא שהוא ראש לכולנו ומשמש כאב"ד יכווה בחמין. זאת אומרת, שמואל סבר יש אדם גדול ממני והוא האחראי על זה ולא אני, ובכל זאת בשמים לא הסכימו עמו, משום שאם אלמנה זו זועקת אין לו לשמואל לסלק את עצמו מאחריות, שכן הרגשת הזולת וצערו מחייבים להאזין לו בכל מקרה, ומפני זה בעולם האמת יושב רב יהודה למעלה משמואל רבו. מי לנו כמשה רבנו, אשר נשא בעול עם אחיו אשר השתעבדו במצרים. חז"ל אומרים על הפסוק: "ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם" – מהו "וירא"? שהיה רואה בסבלותם ובוכה, ואמר: חבל לי עליכם, מי יתן מותי עליכם, שאין לך מלאכה קשה ממלאכת הטיט. והוא נותן כתפיו ומסייע לכל אחד ואחד מהם. אולם, כאשר מבקש הקב"ה לשלוח את משה מצרימה כדי להוציא את ישראל ממצרים, הוא מסרב. חז"ל מגלים לנו שבמשך שבעה ימים היה הקב"ה מפתה את משה שיקבל עליו את השליחות, ומשה לא היה רוצה לקבל עליו את השליחות. להיכן נעלמה רגישותו כלפי ישראל הנאנקים תחת עול עבודת הפרך? הרי בכל הזמן שסירב לקבל עליו את השליחות, הוא עיכב את הגאולה. האם אין זו סתירה לנשיאה בעול עם אחיו היהודים, שגילה משה במקרים המוזכרים לעיל? התשובה לכך נמצאת בידיעה שמגלים לנו חז"ל: ורבנן אמרי: סבור אתה שהיה מעכב משה לילך? אינו כן, אלא כמכבד לאהרן. שהיה משה אומר: עד שלא עמדתי, היה אהרן אחי מתנבא להם במצרים שמונים שנה. הוא שכתוב: "ואוודע להם בארץ מצרים" (יחזקאל כ). ומניין שאהרן היה מתנבא? שכן הוא אומר: "ויבוא איש האלקים אל עלי, ויאמר אליו כה אמר ה' הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה. ובחר אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן" (שמואל א, ב). אמר משה: "עכשיו אכנס בתחומו של אחי ויהיה מיצר? בשביל כך לא היה מבקש לילך" (שמות רבה ג, טז). עדיין יש מקום להקשות: הרי הקב"ה בכבודו ובעצמו שלח אותו לגאול את ישראל, ומדובר בפיקוח נפש של שישים ריבוא יהודים, ואיך חשב לעכב את הגאולה מחשש שמא יקפיד עליו אהרון? מדוע לא עשה משה רבינו חשבון שצערם של שישים ריבוא חשוב יותר מהקפדה של אהרן? יש לומר שמשה רבנו היסס לקבל עליו את השליחות ואת הכבוד הגדול להיות גואלם של ישראל, מחשש שמא יפגע בכבודו של אהרן. אמנם נכון, סירובו מעכב את הגאולה, אך בראש ובראשונה מוטל עליו לשמור על דרך התורה שאוסרת לפגוע בכבוד הזולת. קל וחומר כאשר מדובר באחיו הגדול, שהחיוב לכבדו נכלל ב"כבד את אביך ואת אמך". לגאולה ידאג הקב"ה, ורבים שלוחים למקום. מספרים, בעירה אחת התגורר אדם שהתפרנס מקבורת מתים. במשך שנים היה הקברן של העירה קובר בנאמנות את מתי העירה, אבל כשגדלו בנותיו והיה צריך לחתֵּן אותן הבין שעם מעט הכסף שהוא מקבל מעבודת הקבורה בעירה הקטנה הוא לא יוכל לחתן את בנותיו, ישב האיש והחל לחשוב מאיפה הוא יקבץ כסף, ואז נזכר שיש לו בן דוד עשיר שגר בעירה הגדולה, החליט לנסוע אליו ולבקש את עזרתו. יצא לדרך הגיע לביתו של העשיר, העשיר קיבל אותו בארשת פנים קפואה ומרוחקת. העני ניסה להתעלם מכך והחל לשאול בשלומו של הבן דוד, אבל הוא עונה לו בקרירות: מי אתה אדוני? "מה פירוש מי אני?" תמה הבן דוד, "הלוא אני הוא יוסל'ה בן דוד שלך". "בן דודי?" העמיד העשיר פנים "אולי תזכיר לי בדיוק מאיזה צד?" "אמך ואבי הם אחים, מה אינך זוכר? וכי כל כך השתנתי במשך השנים"? אבל העשיר ענה לו שהוא מצטער אין לו כל בן דוד הנקרא "יוסלה". בשלב זה הבין הקברן כי בן דודו פשוט מנסה להתעלם מהקירבה ביניהם, ואמר לעשיר: "שמע נא, אולי אינך זוכר אותי, אבל באתי הנה בתור קרוב, העוסק בחברה קדישא, כדי לומר לך שבעוד יומיים אתה עומד למות, ועליך לכתוב צַוָאָה מיד". העשיר נבהל מאוד, לקבל בשורה כזו הוא לא ציפה, הוא מיד הכניס את הבן דוד אל תוך משרדו המפואר, ושאל את יוסלה, אמור נא לי לכמה אתה זקוק בן דודי? ענה לו העני: אני עומד לחתן את בתי ואני זקוק לחמישים אלף רובל לשם כך. העשיר המפוחד מיהר ונתן לו את הסכום במזומן, ולאחר מכן שאל את יוסלה: עכשיו אני מבקש ממך שתאמר לי מהיכן הגיע אליך המידע שאני עומד למות? ויוסלה הסביר במתינות: פשוט מאוד, כאיש חברא קדישא אני מוזמן פעמים רבות לבתים של חולים הנוטים למות, משום כך אני יודע היטב כי אחד הסימפטומים הראשונים המאפייֵן אותם הוא, שהם מאבדים את הכרתם. מיד כאשר ראיתי שאינך מזהה את קרובי המשפחה שלך, ידעתי שאתה כבר ללא הכרה, וזה הסימן הברור לכך שבעוד יום או יומיים לכל היותר, הנך עומד למות… אבל אל דאגה, עכשיו שכבר נזכרת ואתה אכן מכיר אותי, אני יודע שהמצב בסדר גמור ויום מותך אינו כה קרוב.
שבת שלום ומבורך
הרב רפאל טטרוא ירושלים
