פרשת 'נצבים וילך'
לאחד מחסידיו של הצדיק ר' ישראל מרוז'ין זיע"א שהיה עשיר גדול באו וסיפרו בזמן שנכח בחתונה שאחת מאוניותיו הגדולות, שהובילה סחורות יקרות במיוחד טבעה בים. למשמע הבשורה הלא טובה לא עמד לו ליבו והתעלף במקום. מנסים להחיותו ושוב מאבד הכרתו, וכך עוד פעם ועוד פעם. באו לרבי ושאלוהו מה לעשות אמר להם הרבי תאמרו לו שחלה טעות במסירת ההודעה והאמת היא שהאוניה שטבעה אינו שלו. ששמע הגביר כך קם על רגליו ולא התעלף יותר.
והנה בעוד שהחסידים חשבו שהרבי אמר זאת כדי להרגיע את העשיר. התפלאו לאחר מכן לשמוע שבאמת אוניה של מישהו אחר טבעה בים. באו החסידים ואמרו לרבי שהוא נביא ממש! אמר להם לא נביא אני ולא בן נביא כששמעתי שהחסיד שלי אינו מצליח להתגבר על הצרה שבאה עליו הבינותי שהספינה אינה שלו שהרי לא ייתכן שהקב"ה יעמיד אותו בניסיון שהוא אינו יכול לעמוד בו… כי מי שנתן לאדם את הניסיונות נתן לו גם את הכוחות לעמוד בהן.
התורה מתארת כי בטרם נסתלק משה רבנו מן העולם הוא מצא לנכון להזכיר מחויובתנו, באותו מעמד נשגב פנה לעם ישראל ואמר: "כי המצוה הזאת… לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא לא בשמים היא ולא מעבר לים היא כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו". ואומר הרמב"ן מדובר במצוות התשובה ועליה מעידה התורה כי היא בהישג ידו של כל אדם באשר הוא, וכבר פסק הרמב"ם הלכות תשובה (ה-א) רשות כל אדם נתונה לו אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו עכ"ל. וכלל בידנו בדרך שאדם הולך מוליכין אותו.
וחסד עושה עימנו ה' י"ת המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. ונקרא בפרשה: "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם". כתוב בזוהר הקדוש: 'היום דא ראש השנה דקודשא בריך הוא קאים למידן עלמא' פירוש: היום זה ראש השנה שהקב"ה עומד לדון העולם גמ' חולין (פז.).
מספרת הגמ' מעשה באדם אחד שחטף מצוה מחבירו היה זה כאשר חברו שחט חיה או עוף ורצה לכסות את דמו שזכות זו שלו היא ובא השני ועשה בעצמו את כיסוי הדם וכך מנע מהשוחט לעשות המצוה. על חטיפת המצוה חייבו רבן גמליאל לשלם סך 10 זהובים.
ויש להקשות: קושיא ראשונה – כתוב כל חפציך לא ישוו בה, אם כן איך אפשר לקבוע את שוויה ב-10 זהובים. קושיא שניה- מי שחשב לעשות מצוה ונאנס כאילו עשאה, אם כן השוחט לא הפסיד כלום?. ומתרץ החתם סופר: מי שעושה את המצוה בפועל הוא עובד ה' בשמחה ובטוב לבב ואילו הנאנס מצטער על שלו קיים את המצוה, אמנם בשמים שכרם שווה אבל על צער הגוף שנגרם צריך לשלם. וצער הגוף זה שווה 10 זהובים. מידת השמחה זה ציר מרכזי בחיי האדם וערכו נעלה בעבודתו לה' י"ת.
א"כ איך אפשר לשלב שניהם יחד, מצות התשובה ומידת השמחה. זאת נבין ע"י משל על מלך שהיה נוהג לטייל בגן
הארמון. יום אחד הגיע המלך לקצה הגן וראה שהכל מלא בלכלוך רפש וטיט והיה לו צער גדול מזה. ביקש לקרוא לגנן ואמר לו בקשה לי אליך אישית, קצה הגן מלא בלכלוך אנא ממך תנקה שם הכל, שמח הגנן ולקח שקיות אשפה והחל בעבודה כולו מלא שמחה ריקוד ושירה. בדיוק עבר שם פרופסור חשוב, קרא הפרופסור לגנן ואמר לו יש לך בעיה חמורה מאוד, גש אלי למרפאה ואני אאבחן אותך בחינם. אמר לו הגנן על מה כבודו מדבר? אמר לו הפרופסור אתה מתעסק בזבל שר ורוקד ושמח הייתכן?! אמר לו הגנן אין לי שום בעיה העניין הוא כך, וכי אתה יודע מי קרא לי אישית היום המלך בכבודו ואפילו ביקש ממני אישית שאני אדאג לכך שכל האזור כאן יהיה נקי וכי זה לא סיבה מספיק חשובה שאשיר וארקוד ואשמח שאני עושה רצוני של מלכי. ועוד, איזה שמחה גדולה תהיה למלך שיעבור כאן בפעם הבאה ויראה שהכל בוצע כפי בקשתו, לכן אין שמח ומאושר ממני ענה לו אותו גנן.
והנמשל: כביכול מה שנדרש מאיתנו זה לנקות את הלכלוך שנצבר לנו במשך השנה וכתוב בפרשה: "ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו ככל אשר אני מצוך היום…" ואין לך מעלה גדולה מזו לעשות תשובה מתוך שמחה ואהבה לה' יתברך ושנזכה להמליך את הקב"ה עלינו. 'אמרו לפני מלכויות שתמליכונו עליכם'. ומייחלים אנו שתכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה שהשנה הבאה עלינו לטובה תאיר אלינו פניה תהיה שנת רווחה וכלכלה. שנת בריאות ורפואה, שנת ברכה וישועה, חיים ושבע ושלום, שנה שהכל ילך בה כשורה אמן ואמן כן יהיה רצון.
הרב גבריאל מירלא הי"ו מרחובות
