פרתש ויקרא
"ויקרא אל משה"
מובא במדרש תנחומא זה שאמר הכתוב: גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד (משלי כט) כל מי שבורח מן השררה, השררה רודפת אחריו. עם משה כמה צדיקים היו? שבעים זקנים אהרן ובניו, והנשיאים ומכולם לא קרא אלא למשה שנאמר: 'לולי משה בחירו', ככל שאדם בורח מן הכבוד והשררה, השררה רודפת אחריו ולכך זכה משה להנהיג את ישראל, ומובא בספר 'ויבק יוסף' שהנוהג בענווה זוכה למלכות, והדוגמא לכך מדוד המלך שהנהיג את עצמו בענווה ובעבורה זכה לשררה ומלכות.
וכן מובא בסיפור משיחתו של דוד המלך ע"ה ע"י שמואל, על ישי אבי דוד אמרו חז"ל שהיה אחד מאלו שמתו בעטיו של נחש (שבת נה: ורשי בב"ב יז.) והיה ישי ראש לסנהדרין ונכנס באוכלוסא ואין אוכלוסא פחות מששים רבוא (ברכות נח). והנה בזמנו של ישי לא היתה ברורה ההלכה 'עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית' ועל כך רצה ישי שיהיה לו בן אחד שיהיה בוודאי מתוקן, ולפיכך רצה לשאת את שפחתו שיהיה לו ממנה בן, וגילתה השפחה לאשתו של ישי וכאשר הרתה לישי רצו בניה להורגה כי חשבו שזינתה ולא הניחם אביהם באמרו שהילד שיוולד יהיה להם לעבד ויעסיקוהו בתפקיד בזוי ולפיכך שמוהו לרועה, כי אין לך אומנות בזויה מהרועה. ואמו של דוד לא מגלה את האמת כדי שלא לבייש את בעלה וסובלת את כל החרפה, ומשום שחשבוהו לממזר שמוהו על הצאן כדי שימות ע"י דב או אריה, ואף כשהיה אוכל עם אחיו היה אוכל לבדו כמו שאמר "מוזר הייתי לאחי ונכרי לבני אמי" (תהלים סט) וכך במשך 28 שנים חי לו דוד בביזיון ואין עולה בלבו שום הקפדה, שהרי אליאב אחיו היה כעסן ובגלל זה נפסל למלכות כמו שנאמר: 'אל תבט אל מראהו ואל גובה קומתו כי מאסתיהו" ופרש"י לפי שכעסן הוא כמו שנאמר: "ויחר אף אליאב בדוד" ומשמע שדוד לא כעס כלל שאל"כ היה נפסל אף הוא, וכן משמש הוא סמל לאי הקפדה וענוה (ה' אמר לו קלל) ועל גדולתו של דוד בתורה אמרו חז"ל שהיה 'איש גיבור חיל' ופירשו (סנהדרין צג) יודע להשיב, ואיש מלחמה במלחמתה של תורה, וה' עמו, שהלכה עמו בכל מקום. ובזבחים נד' ובמדרש אמרו על הפסוק: "וילכו הוא ושמואל וישבו בניות" כי באותו הלילה שברח דוד משאול למד מפי שמואל מה שתלמיד וותיק אינו לומד במאה שנה.
והיכן למד את כל התורה הזאת, הלא נקלח הוא ממכלאות צאן? אלא דוקא שם עובד הוא את ה' באמונה ובתמימות ולא מזניח את הצאן.
ובילקוט שמעוני אמרו, ארבעה אריות ושלשה דובים הרג באותו היום, וכאשר מגיע שמואל לבית ישי חוששים בניו שמא הוא בא לפרסם שיש להם ממזר במשפחתם ולגלות קלונים וע"כ הוא פותח מיד "ויאמר שלום, לזבוח לה' באתי" וכאשר מבקש הוא להביא את בני ישי לפניו לא מביאם את דוד ואז אומר שמואל לישי לא באלה בחר ה', ושואלו "התמו הנערים?" וישי עונה "עוד נשאר הקטן והנה רועה בצאן" ומיד רצים להביא את דוד ומחליף הוא שמלותיו ובא הוא לפני שמואל וכשרק נכנס דוד אף שמואל מיד חושש מפניו ואמר שמא שופך דמים הוא זה? אולם הקב"ה עונהו, משיחי עומד ואתה יושב? קום ומשחהו כי הוא זה.
ומיד קם שמואל ומושחו, ועונים כולם יחי המלך, ומבחוץ עומדת נצבת בת עדאל אמו של דוד ובוכה אחרי 28 שנים של בזיון שבהן אין היא מגלה את סודה כדי לא לבייש את בעלה ואומרת: "אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה" אותו בן שמאסו בו שאר הבנים הוא שנהיה לראש שבהם, ואחיו ממשיכים ואומרים "מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו" וכשמסתיימת המלכת דוד למלך חוזר שמואל הרמתה ודוד אל צאנו מקלו ותרמילו ומתיישב ומחבר פרק נוסף בתהילים "ה' לא גבה ליבי ולא רמו עיני" (תהילים קלא) 'לא גבה ליבי' בשעה ששמואל משח אותי למלך אפילו שכעת התגלתה האמת לא עלתה בליבי גאווה כי גאוות אדם תשפילנו ושפל רוח יתמוך כבוד, וכל הבורח מן השררה, השררה רודפת אחריו.
שבת שלום.
חכם יוסף מודזגברישוולי הי"ו מלוד
