פרשת תרומה
"ויקחו לי תרומה"
אומר המדרש משל למלך שהיתה לו בת יחידה. ובא יו"א בן מלך לקחתה לו לאשה. הסכים המלך ועשו סעודה גדולה, וביום שרצה בן המלך לקחתה עמו לביתו, עצר אותו המלך וא"ל: ידוע לך הרי שזו ביתי היחידה, ויודע אני שחפץ אתה לקחתה ורוצה אתה שתהיה עמך בקביעות, אך ידוע תדע כי כן אנכי חפץ לשהות עמה וקשה עלי פרידתה, ולכן בקשה אחת לי ממך, חתני היקר, שתעשה לי קיתון )בית קטן( בכ"מ שאתה נמצא ושם אשהה עמך. כך א"ל הקב"ה לבנ"י, התורה, קשה עלי פרידתה, דהרי היא חלק ממני, בת יחידה, אך הרי הסכמתי לתתה לכם, לכן מה אעשה, בקשה אחת לי, עשו לי משכן ושכנתי בתוככם והייתי עמכם ואתם יחד ובמשותף. "ויקחו לי תרומה" – "לשמי" מצות הצדקה ידועה ומפורסמת לכל. ומסופר על ר' עזרא עטייא זצוק"ל שהיה לו כיס מיוחד בבגדו לפרוטות של צדקה. שאם יזדמן לו עני, מיד יתן לו הצדקה. ופ"א עבר לפני עני המוכר לו, והכניס ידו לכיס ושלף מטבע ששוויו נאמד בחודשיים משכורת לערך והחל להסתפק האם להביא זאת לעני או לא, ואז החליט שכן, כי כך זימן לו הקב"ה, ואז אמר, כעת אני מבין מהו שכ' "פתוח תפתח את ידך"… מהו דכתיב "פתוח תפתח" אפי' מאה פעמים. אך אני אומר, פתוח, הכוונה למחשבתך הראשונה לתת צדקה ותפתח, למחשבה שלפני הנתינה, האם ראוי לתת לו כ"כ הרבה לצדקה.
והיכן מנהג זה מרומז, שיהיה מזומן לו כיס של צדקה. בסיפורו המפורסם של נחום איש גם זו בגמ' בתענית: דהיה צריך ללכת לחותנו, והעמיס על החמור משא גדול, ובא אליו עני וביקש צדקה, א"ל נחום איש גם זו, המתן מעט עד שאפרוק המשא מן החמור ואביא לך משהו להחיות את נפשך, וכשסיים לפרוק המשא, ראה כי העני מוטל על הרצפה מת. ואז החל לקלל את עצמו, ידיים אלו . . עיניים אלו וכו' ומפורסם המשך הסיפור. וכל המפרשים זועקים, מדוע היה צריך להיענש בעונש כ"כ חמור, הרי ברור כי צריך ללכת להביא לו את הכסף\אוכל הדרוש וא"כ מה קרה? אלא עונים המפרשים, כל אדם חייב להיות לו כיס מזומן למעות לצדקה לעני הנצרך, שלא יענהו ויתן לו להמתין זמן רב! ומזכיר לי סיפור זה, את הסיפור המפורסם על ר"ש בן גמליאל וכו' שבדרכם להריגה, תוך עשרת הרוגי מלכות, שאל רשב"ג את ר"י רבי, מדוע כל זה בא עלינו, במה חטאנו כ"כ, א"ל, שמא בא אליך, בתור נשיא הסנהדרין, איזה יתום או איזה אלמנה לדון. ואמרת להם, המתינו עד שאלבש מעילי )מעיל הרבנות(, או עד שאנעל מנעלי וכו', וגרמת להם סבל בכך. א"ל רשב"ג, רבי, נחמתני. מה קרה פה, רבותיי, לאיזו רמה של מסירות נפש נזקקים גדולי הדור שלנו, ואכן מסופר על א' מגדולי הדור )כמדומני הרבי שפירא זצוק"ל( שהיתה דלת חדרו פתוחה תמיד לכל דורש ומיד שהיה שומע דפיקות בדלת היה רץ לכיון הדלת, מפחד אותו סיפור במדרש איכה. כן, רבותיי, רב או כל אדם שזקוקים לו הציבור, חייב להיות קשוב ודרוך לרגשות הציבור, ולא לגרום להם עינוי הדין או סבל גדול, אלא יהא רך כקנה ויענה בשלום ובשלוה לכל הדורש את עזרתו. וזהו "ויקחו לי תרומה – לשמי". שכל מעשיך וגמילות החסד שלך יהיו לשם שמים!
הרב אילן שמילה הי"ו מלוד
