פרשת 'וירא'
התורה מספרת לנו על מעשה של אברהם אבינו בעת שהתגורר בארץ פלישתים: הוא נטע אשל בבאר שבע. הגמרא במסכת סוטה (י.) מסבירה שלא מדובר בעץ אחד בודד אלא אברהם אבינו נטע גן שלם של עצי פרי, וכך יכלו הולכי הדרכים לא רק ליהנות מצילם של העצים אלא גם לאכול מהפירות ולשבוע מהם. פירוש נוסף מבאר ש'אשל' הוא פונדק (אכסניית דרכים) לפי הפירוש הזה אברהם אבינו פתח מלון של ממש באמצע המדבר, הוא לא הסתפק בפירות אלא הוא העניק לאורחים אכילה ושתייה בשר ויין וגם מקום ללון.
המדרש מספר שאברהם אבינו אפילו הושיב במקום סנהדרין שיהיה בית דין במיוחד עבור האורחים להשיב על שאלות שיתעוררו להם בזמן הליכתם במדבר. עשיית צדקה וחסד באופן כזה היא מעלה מאוד מיוחדת. אברהם אבינו הקפיד לתת לאורחים לא רק את הדברים ההכרחיים והחיוניים שבלעדיהם לא יוכלו להסתדר אלא גם נתן להם מענדים ומותרות, ויתירה מזו אברהם אבינו גם פתר את בעיותיהם הרוחניות של האורחים והעמיד להם סנהדרין.
בדרך כלל התנהגות כזאת זוהי דאגה לזולת שנמצאת אצל הורים לילדיהם. הילדים הם קטנים ואינם מסוגלים לדאוג לצרכיהם בעצמם, אך ההורים לא מסתפקים רק בדברים שהילדים מוכרחים לקבל בשביל לגדול אלא הם מספקים להם גם מותרות. כך הוא הדבר גם בנוגע לחינוך הילדים, ההורים משקיעים בילדיהם את כל מה שהם יכולים לתת כדי שיתפתחו ויגדלו על הצד הטוב ביותר. אצל בני ישראל ישנה התכונה הזו של אברהם אבינו, שצריך להתנהג כך גם לאנשים זרים ולא רק לצאצאיהם, הגישה הטבעית של יהודי היא לתת לאדם אחר אפילו אם אינו מכירו כלל והנתינה הזאת זה גם בדברים שהוא התאמץ בכדי להשיג אותם והכל בשביל למלא את צרכי הזולת בין בגשמיות ובין ברוחניות. ההנהגה הזאת היא "למעלה מהשכל", זאת אורמת כאשר רואים שלאדם מסוים חסר משהו אז מרחמים עליו, וההיגיון אומר שאם יש לנו את האפשרות לתת לו את הדבר שחסר לו יש לעשות זאת, אבל לתת לשני משהו שלא חסר לו אלא לתת לו את זה רק בשביל תענוג, זוהי מידה מיוחדת של עשיית טוב כלפי הזולת מעשה כזה לא נובע מהשכל אלא למעלה ממנו. ואם כך הוא הדבר בדברים גשמיים כגון: אוכל, שתיה ושאר תענוגות על אחת כמה וכמה הוא בדברים רוחניים, שהרי חיסרון בנשמה הוא כואב הרבה יותר מחיסרון בגוף וגם קשה יותר לתקן חיסרון כזה.
ולכן בכל הדורות התנהגו בני ישראל באופן הזה גם בעניינים הרוחניים, בכל מקום שאליו הגיעו יהודים הם ייסדו מיד תלמודי תורה וישבות גם במדינות חופשיות וגם במקומות בהם הציקו ליהודים, הם לא התחשבו בשום דבר! ישיבות הוקמו – ובאופן של הרחבה כעת ניתן להבין את הקשר בין נטיעת האשל על ידי אברהם לבין סיפור עקידת יצחק שמובא בתורה מיד לאחר מכן: עקידת יצחק היתה לאחר שאברהם ויצחק שהו כבר ימים רבים בארץ פלישתים, זה היה המקום שבו איש לא לחץ אותם או העיק להם, הם היו חופשיים לעשות כל מה שהם רצו. וכיצד לאחר שהות ארוכה במקום כזה היה להם את כח מסירות הנפש ללכת לעקידה? מכיון שהנהגתם בחסד היתה באופן שלמעלה מהשכל וכך גם כל מעשיהם שבקדושה היו למעלה מהשכל, עד כדי כך שהם הלכו לעקידה בשמחה.
וההוראה הנלמדת לימינו אלו היא: כאשר אנו נמצאים היום במדינות בהם אין הפרעה לשמור על התורה ולקיים את המצוות, אז המסירות נפש הטבעית שנמצאת אצל כל יהודי כאשר מונעים ממנו לקיים את חוקי התורה היא לא מתעוררת מעצמה ולכן יש להשקיע בחינוך היהודי שיהיה בהרחבה, וכמו שכותב הרבי מליובאויטש בספר "היום יום" (בתאריך כ"ב טבת) שאדמו"ר הרש"ב הכריז באחת ההתוועדויות: "שכשם שהנחת תפילין בכל יום היא מצווה מדאורייתא על כל יהודי, מבלי הבדל אם הוא גדול בתורה או איש פשוט – כך חוב גמור על כל יהודי להקדיש כחצי שעה מחשבה בכל יום אודות חינוך בניו ולעשות ככל בכוחו, ויותר מכפי כוחותיו לדאוג ולפעול על בניו שילכו בדרך שבה מדריכים אותם" עכ"ל הק'.
וכאשר ההשקעה בחינוך היהודי היא בהרחבה – למעלה מהשכל, אזי מוכנים המחונכים בדרך זו לוותר על כל מה שברשותם עבור אמונה, תורה ומצוות.
וע"י קיום הדברים הנ"ל בפועל, נזכה לגאולה האמיתית והשלימה בביאת משיח צדקינו בקרוב ממש.
התמ' סימון יוסף ג'אנאשוילי הי"ו מלוד
