פרשת האזינו
ההלכה הבסיסית במצוות סוכה קובעת שאם יש לסוכה שלוש דפנות – היא כשרה. יתרה מזו, דיי שיהיו בה שתי דפנות שלמות והשלישית ברוחב טפח. הדימוי המוחשי לכך הוא צורת האות ה, שיש בה שני קווים שלמים, וקו שלישי קצר יותר. מצוות סוכה היא מצווה כללית, המסמלת את תכלית עבודת האדם – להפוך את ענייני העולם, שהם בבחינת 'דירת עראי', לדירה לקב"ה, בבחינת 'דירת קבע'. גם פרטי ההלכות של הסוכה צופנים הוראות בפרטי עבודתו הרוחנית של האדם.
שלוש הדפנות של הסוכה, הנרמזות בקווי האות ה, רומזות לשלוש דרכי הביטוי של הנפש – מחשבה, דיבור ומעשה. שני הקווים המחוברים מסמלים את המחשבה והדיבור, שיש ביניהם חיבור רציף, ואילו הקו השלישי, המנותק מהשניים הראשונים, מסמל את המעשה, שאף הוא מובדל מהמחשבה ומהדיבור. הדברים מקבילים למאמר חז"ל שהעולם נברא באות ה. גם בריאת העולם הייתה על-ידי שלושת הכלים האלה, מחשבה, דיבור ומעשה: מחשבה – כדברי חז"ל שבמחשבה אחת נברא העולם; דיבור – "בעשרה מאמרות נברא העולם"; ומעשה – שכן דיבורו של ה' נחשב מעשה, והוא יוצר ופועל בתוך המציאות הגשמית.
הנתק של הקו השלישי באות ה, המסמל את המעשה, מהקווים האחרים, משקף את הנתק הקיים בין עולם המעשה ובין העולם הרוחני יותר, המרומז ב'מחשבה' וב'דיבור'. בעולם הגשמי לא נראה הכוח האלוקי העומד ביסודה של הבריאה. הקב"ה יצר בכוונה תחילה את הנתק הזה, כדי שאנחנו, על-ידי עבודתנו, ניצור את החיבור והאיחוד הזה בין העולם הגשמי ובין הכוח האלוקי. הדבר הזה בא לידי ביטוי במצוות סוכה. אף בה קיים המבנה הזה של שתי דפנות מחוברות ודופן שלישית קצרה יותר, כי זו כללות עניינה של הסוכה, לחבר את העולם הגשמי עם הקדושה האלוקית, אף שהגשמיות מעצם בריאתה היא בבחינת קו מנותק ונפרד.
עבודה זו צריכה להתקיים גם בנפש האדם. על האדם לחבר את כוח המעשה אל המחשבה והדיבור, עד שההתנהגות המעשית שלו תהיה ממילא כפי רצון הנשמה. למשל, האדם צריך להימנע מעשיית דבר אסור לא רק מפני שיש ציווי שלא לעשותו, אלא משום שהגוף הגשמי עצמו יירתע מכך, כמו שאפילו בעל-חיים נרתע מפני אש. שלמות כזאת קיימת בטבעה אצל צדיקים, שאצלם המעשה מחובר עם כוחות הנשמה, והגוף עצמו שואף למלא את רצון הבורא, ואילו אצל בני-אדם רגילים אין הדבר כך מצד הגוף; ובכל-זאת האדם נדרש לחתור לכך על-ידי עבודה. צריך לחבר אפוא את הדופן השלישית של הסוכה עם שתי הדפנות הראשונות, עד לשלמות המלאה שתהיה לעתיד לבוא, המרומזת באות ם (סופית), הסגורה מכל הכיוונים ושאין בה כל פרצה. (תורת מנחם)
