פרשת "תצוה"
"ויקחו אליך שמן זית זך"
שנינו בגמ'(הוריות יג'): "אמר רבי יוחנן כשם שהזית משכח לימוד של שבעים שנה,כך שמן זית משיב לימוד של שבעים שנה". לכאורה צריך להבין מדוע זית גורם לשכחה ושמן זית גורם לתוספת לימוד?
ומבאר זאת הרה"ק מקוזניץ בספר 'עבודת ישראל ' מהמובא בגמ'(סוכות מט') ששם שואלת הגמ':"מאי דכתיב פיה פתחה בחוכמה ותורת חסד על לשונה, וכי יש תורה של חסד ותורה שאינה של חסד ועונה הגמ': "תורה ללמדה (שמלמד לאחרים)זו היא תורה של חסד, ושלא ללמדה(לאחרים)זו היא תורה שאינה של חסד". ולכאורה מה לא טוב בזה שלומד לעצמו? אלא שזה שלומד לעצמו ולא לאחרים לא איכפת לו שהתורה עלולה לא להתקיים הלאה ולכן נענש ע"ז מידה כנגד מידה שאצלו גם התורה לא תתקיים משא"כ מי שמלמד תורה לאחרים שאיכפת לו שהתורה תתקיים מקבל ע"ז שכר מידה כנגד מידה שגם אצלו תתקיים התורה.
לפי"ז יובן ההבדל בין הזית לשמנו. שהזית נמשל לאדם שאוצר את תורתו בתוכו ולא מוציאו לחוץ לאחרים ולכן משכח לימוד של שבעים שנה, משא"כ שמן הזית שיוצא לחוץ שנמשל לאדם שלא אוצר שמנו בתוכו אלא משתף זאת גם את האחרים ולכן משיב לימוד של שבעים שנה.
וזה ההסבר לפסוק בפרשתנו :'ואתה תצוה את בנ"י'– שמשה כל עניינו היה ללמד לאחרים לצוות את בני ישראל ולא להשאיר את תורתו לעצמו 'ויקחו אליך' – ויקחו ממך תכונה זו של 'שמן זית'של לימוד עם אחרים שעי"ז יהיה 'להעלות נר תמיד' שהתורה תתקיים ותאיר תמיד גם לדורות הבאים.
על מעלת מי שמלמד תורה לאחרים למדים אנו גם מהנאמר במשנה (אבות ב,ח): "רבן יוחנן בן זכאי קבל מהלל ומשמאי" ומקשה ע"ז האדמו"ר מליובאוויטש זיע"א, הרי נאמר בגמ' (סוכה כח') על תלמידיו של הלל הזקן "גדול שבכולן- יונתן בן עוזיאל, קטן שבכולם-רבן יוחנן בן זכאי",א"כ מדוע מובא כאן במשנה רק מה שריב"ז(הקטן) קיבל מהלל ולא הובאה שום מימרא מרבי יונתן בן עוזיאל שהיה גדול תלמידיו של הלל? ומבאר שבמסכת אבות הובאו אך ורק דברי התנאים שעסקו במסירת התורה אע"פ שהיו תנאים גדולים מהם ואפילו שלימודם היה באופן נפלא ביותר וכפי שמסופר על ר"י בן עוזיאל שכשהיה לומד תורה העוף שפרח מעליו היה נשרף . ורואים גם מלשון המשנה "משה קיבל.. ומסרה". ויה"ר שע"י לימוד התורה ברבים שזה מה שגרם לנס בפורים ע"י לימוד של תשב"ר נזכה לגאולה אכי"ר.
הרב בן ציון באטשוילי הי"ו קרית מלאכי
