ר' יוסף אלאשוילי בדברי תורה לפרשת 'וארא'

ר' יוסף אלאשוילי בדברי תורה לפרשת 'וארא'

פרשת וארא

בפרשתנו ישנו מוטיב שחוזר על עצמו כמה פעמים, והוא המשך ישיר לפרשה הקודמת ואף בפרשת בא ממשיך המוטיב לחזור על עצמו.

"וידעתם כי אני ה' אלוקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים" (ו,ז)

"וידעו מצרים כי אני ה'" (ז,ה) "למען תדע כי אני ה"' (ח,יח) "בעבור תדע כי אין כמני בכל הארץ" (ט,יד)
הקב"ה מביא 10 מכות על מצרים, אחת המטרות של הכאת מצרים היא ללמד את פרעה לקח שלא יגיד "לי יאורי ואני עשיתיני", להודיע לו שיש מציאות של הבורא יתברך, יתרה מכך, המכות גם באו להחדיר בעם ישראל את האמונה בבורא עולם, שאכן יכול להוציא אותם ממצרים ולגאול אותם מהעבדות הקשה, וכך אומר הרמב"ן: עבור תכלית זו הפלה ה' ועשה את כל האותות ומופתים בעשרת המכות, למען ידעו כל באי עולם "כי אני ה'", ולחזק האמונה בהשגחה פרטית שהקב"ה מנהיג כל פרט ופרט מענייני העולם כולו כרצונו ע"פ חשבון ותכלית.

בספר "בני יששכר" מובא כי טומאת מצרים מתבטאת בכך שהיא ארץ ה'כפירה', וכן פרעה עצמו הכריז ואמר "מי ה' אשר אשמע בקולו".. "לא ידעתי את ה'", ותרבות זו החדירו בעם ישראל במשך כל שנות העבדות עד שע"י היו שקועים במ"ט שערי טומאה שמטרתה – כפירה בה' ואמונה שהטבע שולט בעולם.

אחת הדרכים של המצרים לנתק את האמונה מבורא עולם היתה דרך העבודה, שכן נאמר: "ויעבידו מצרים את בנ"י בפרך" ומובא במדרש: ר' אלעזר אומר: בפה רך, כלומר שהבטיחו להם שמי שיכין יותר לבנים יקבל תשלום יותר גבוה – לפי הכמות, הוי אומר רצו להחדיר להם (דרך עול הפרנסה) שככל שהאדם יתאמץ יותר – כך ירוויח יותר, ככל שישקיע יותר כך יקצור פירות. דעה זו נוגדת את רוח היהדות שכן התורה הקדושה אומרת לנו "וברך את לחמך ואת מימך" שהפרנסה היא רק מן שמיא, ומי שנותן את הברכה זה רק הקב"ה, ומה לאדם להפריז בעבודה יתרה ובשעות נוספות יתר על המידה. ממצרים ועד היום יש לאדם יצר הרע שאומר לו שככל שישקיע יותר בקריירה שלו, יהיה לו פרנסה טובה יותר, האדם נמשך לדרך זו עד שנעשה עבד לרצונותיו,
ועצם ההתמכרות שלו לעבודה תפגע בו ובסובבים אותו, שאכן כך היה במצרים, מי שהכין יותר אבנים לבסוף יצא שכרו בהפסדו, שהרי פרעה גזר "ואת מתכונת הלבנים אשר הם עושים תמול שלשום תשימו עליהם לא תגרעו ממנו", היו צריכים להכין את אותה כמות מבלי שיינתן להם חומר גלם, ומשכורת – אין.
לכן, ראשית גאולת מצרים היא בתודעה של האדם, להוציא את מחשבות העבדות מהראש ולהבין שהקב"ה מנהיג את העולם, ברצותו אדם יתעשר וברצותו להפך ל"ע, אם כן אל לו לאדם למכור את גופו ומחשבותיו, זמנו ומרצו עבור דברים שלא יביאו לו ברכה, פרנסה ואושר, אלא יבטח בה' כי הוא נותן את הברכה, ומכח ביטחון זה האדם יהיה שליו ושקט, וכמו שאומר דוד המע"ה: "בשלום יחדיו אשכבה ואישן כי אתה ה' לבטח תושיבני", זוהי מהות הביטחון – מנוחת ושלוות נפש הבוטח, וכמו שמובא סיפור ידוע על ר' שמואל מונקיס זצ"ל, חסידו של בעל התניא, ששהה בבית המדרש ובאו ובישרו לו שביתו עולה בלהבות, מיד עזב את תלמודו ורץ לראות מה עלה בגורל ביתו, כיוון שהגיע, ראה כי לא נשאר מכלי ביתו מאומה כי אם בקבוק אחד של "משקה", פתח את המשקה והחל ללגום ממנו תוך כדי ריקוד ושירה "ברוך שלא עשני גוי", שכניו ומכריו חששו שמא השתבשה עליו דעתו מתוך הצער הגדול. כשנרגע, שאלו אותו לשלומו ומדוע הוא רוקד ושר "ברוך שלא עשני גוי", ענה להם ר' שמואל ואמר: אני מודה להקב"ה שלא ברא אותי גוי, מנהג הגויים לאחסן בביתם את הע"ז שלהם, ואם ביתם עולה בלהבות אז גם אלוהיהם נלווה עימם בלהבות, אך היהודי נושא את אלוקיו בלבו ומחשבותיו ולכן לא מאבד את הקשר שלו עמו, יהיה אשר יהיה, ולכן לא ידאג ולא יתאמץ יתר על המידה אלא ישים מבטחו באלוקיו.
זוהי האמונה שרצה הקב"ה להחדיר לעם ישראל, שיכירו במציאותו יתברך, בהנהגתו הרחומה ובשלטונו על כל יושבי תבל.
וכן כתוב בספר 'דרך פיקודיך': "יתבונן האיש הישראלי שלא יועיל לו שום השתדלות העולמיי למלאות רצונו, רק הפקת רצון ה' בחוקי התורה אשר הם רצונו, בזה יתמלאו טובותיו בנפשו וגופו בכל ענייני עוה"ז ועוה"ב, ויוציא זמנו רק בעבודתו ית"ש, ולא יגרע ולא יוסיף בהונו ורכושו וכל ענייניו ברוב השתדלותו בטבעיות במסחר וכיוצא ובמלאכה וברפואה, ומחויב האדם להשליך כל יהבו וכל ענייניו על המשגיח וכל יכול".

ר' יוסף אלאשוילי הי"ו מלוד

Write a Comment

Your e-mail address will not be published.
Required fields are marked*