חכם שלום טטואשוילי בדברי תורה לפרשת 'פנחס'

חכם שלום טטואשוילי בדברי תורה לפרשת 'פנחס'

פרשת פנחס
הקנאות לשם ה'
"וידבר ה' אל משה לאמור פינחס בן אהרון השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כיליתי אותם את בני ישראל בקנאתי לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום" (במדבר כה-י)
פירש"י: פינחס בן אלעזר בן אהרון הכהן יחסו הכתוב לאהרון כיון שהיו השבטים מבזים אותו הראיתם בן פוטי זה נכדו של יתרו שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה ועכשיו הרג נשיא משבט ישראל לכן יחסו אחר אהרון הכהן.
לכאורה בפשט הדברים לא מובן מה הטענה של עם ישראל הרי ראו בפועל שאילולא קנאותו של פינחס הייתה המגפה ממשיכה לכלות בעם ישראל ולא מספיק מה שנפלו 24 אלף וכל זה נפסק בקנאותו של פינחס אם כן מה מקום יש כאן לרינונים, מסתבר שאין די בקנאות אף אם תוצאותיה מבורכות הקנאות היא חיובית אם מניעיה הם טהורים ונאצלים על כן ריננו השבטים שפינחס לקח רומח בידו כי זורם בעורקיו דם נוכרי, ואותם רגשות גויים פועמים בו זה שסבו פיטם עגלים לעבודה זרה, על כן יחסו הכתוב שהקב"ה בוחן כליות ולב שכל רגשותיו נאצלים ונעלים ועל כן יחסו לאהרון הכהן אוהב שלום ורודף שלום, וכן ראיה מיעל אשת הקני שהצילה את עם ישראל כשאירחה את סיסרא הצורר והרגתו והעידה על כך הגמרא (נזיר כה.) שהייתה כוונתה זכה ונקייה ועל כן התיר הכתוב לפרסמה.
והביא עוד מיהוא המלך שהיה צדיק גדול (סנהדרין קב.) הרג את כל בית אחאב וכהני הבעל, אבל לא הכרית את עגלי ירובעם בן נבט, נחשב לו הריגתם של אחאב וכהני הבעל לעוון, כמו שכתוב: 'ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא' (הושע א-ד) הגמרא מביאה (ברכות קח:) שרבן גמליאל בא לפני חכמי דורו ושאלם הנמצא מי שיודע לחבר את ברכת המינים והמלשנים כנגד הצדוקים עמד שמואל הקטן וסידר את הברכה.
שואל הגאון אברמסקי מה קושי לחבר ברכה, האומנם שמואל היה נעלה וחכם בדורו מתלמידיו של הלל הזקן וכבר העידה עליו השכינה שראוי היה שתשרה עליו שכינה כמשה בדורו, אלא שדורו לא היה זכאי, אבל עדיין לא מובן למה לא נמצא מי שיוכל לתקן ברכת המינים? התשובה לכך, שדווקא שמואל הקטן היה ראוי לזה שהיה רגיל להגיד על לשנו 'בנפול אויבך אל תשמח ובהיכשלו אל יגל ליבך' (משלי כד) אף ששלמה אמר את הציווי הזה מכל מקום רק לשמואל הקטן היה נאה לקיים את המאמר, שמלחמתו במינים הייתה נקייה מכל רגש התנצחות ומכל שמחה לאד ופורקן לרגשות שליליים.
הגאון ר' חיים מבריסק כתב פעם בעניין זה איך נדע אם מלחמתו של עסקן פלוני בשחיתות אם קנאותו נקייה מכל רבב או שהם פורקן ליצר ריב ומדון, משל בבית שלוקה בעכברים יש שני אויבים שרודפים אותם עד חורמה, האחד הוא החתול והשני היא בעלת הבית, שדואגת להדברה למלכודות , אך ההבדל ביניהם תהומי, היא מתעבת את העכברים וכשרואה אותם היא מתחלחלת בכל הווייתה רוצה שלא היו נבראים ומצטערת על המלאכה שנכפתה עליה ואילו החתול שמח לצאת העכברים ומאושר שבראייתם וללכוד אותם.

קנאות אמיתי בדרכו של פינחס ושמואל הקטן היא קנאות ששכרה שלום, מפני שמשתוקקת לשלום שליבם היה דואב למראה הפרצות בחומת הדת והצניעות ורמיסת קודשי ישראל ותפילתם בטח הייתה שלא יהיה כדבר הזה. לעניינינו אנו כמה פעמים כעסנו על פלוני שאמר דברים שלא היה צריך לאומרם ופגע בלשונו המושחז או שהוציא דיבה ואנו באים לשופטו, אבל קודם אנו צריכים להסתכל על עצמנו האם אנו נקיים מאותו עוון , האם אף פעם לא פגענו באחרים האם לא הכפשנו אחרים, וזה יהיה לנו האות האם זו קנאות אמיתית.
מעשה שהיה בטבריה בישיבת אור תורה שבראשם עמדו 3 גדולי עולם ר' משה קליערס רב העיר הגאון ר' חיים מרדכי סלונים ורבי אברהם מסלונים, אחד התלמידים לא הלך בתלם הישיבה ובפרט לאחר שנמשך בדרכי חסידות ברסלב והרבה בהתבודדויות הודיע לו המשגיח שאם ימשיך בהיעדרויותיו יסולק מן הישיבה, בא הבחור והתלונן לפני ר' אברהם מסלונים, מה פשעי ומה חטאי שמציית אני להוראת רבי, ענה לו הרב מבין אני לליבך, בישיבת הנהלה יחיד אני מול חברי בהנהלה ואם כך יוכרע דינך לחובה, הצעתי שלך ותפגע בכבודו של ר' מרדכי מסלונים שהיה דיין גדול ואם כן יסלק את עצמו מלחוות דעת מחשש שמא הקפדתו על כבודו מדברת מגרונו, ואם נשאר שניים שמחליטים וכתוצאה מכך לא יוכרע הדבר, כי אין רוב וכך היה באמת. מכאן רואים מה זה אצילות נפש וכמה מחייבת אותנו אפילו בשעת כעס והקפדה. בורא עולם בקניין ישלים זה הבניין ויזכנו במהרה בביאת משיח צדקנו אמן.

חכם שלום טטרואשוילי הי"ו מאשדוד

לע"נ שרה נונו בת רפאל ושמחה אשת אביתר טטאואשוילי

Write a Comment

Your e-mail address will not be published.
Required fields are marked*