פרשת בא
יוסף בא
איך פועל הדבר שהצדיק נותן עיניו באדם והורגו? 'ומת כל בכור' (יא-ה)
ותמה האור החיים הקדוש למה לא אמר והרגתי כל בכור ומה משמעות הלשון 'ומת' דמשמע מאליו?
ועוד צריך ביאור המובא בחז"ל, שהחכמים כשרצו להמית בן אדם 'יהבו ביה עיניה וקטלוהו' (שבת לד.) ונעשה גל של עצמות, ודברים אלו בהשקפה ראשונה לא יובנו, איך תהיה ראיית הצדיק לרעה והלא כתיב 'טוב עין הוא יבורך' והצדיק הוא טוב עין, ואם כן ראייתו היא לטובה ולא לרעה ואיך הורג הצדיק בראייתו?
ותירץ: דכל חלק רע בעולם מוכרח שיהיה לו מעמיד כל שהוא מהחיוני שהוא בחינת הטוב, כי החלק הרע לבדו אין לו חיות כלל אלא הוא מיתה, ורק החלק הטוב שבו הוא הגורם חיות לכל הרע.
ומוסיף האור החיים הקדוש 'דע כי כל מקור ישאף למינו וישאבנו, וזהו סוד בחינת ניצוצי הקדושה, באמצעות נשמות ישראל ועסק תורתם, והצדיקים העצומים קדמונינו יכירו בהביטם באדם רשע לברר ממנו כח החיוני שהוא בחינת הטוב, באמצעות הראיה הדקה אשר יביטו בעין החכמה, להוציא חלק הטוב ההוא כי כשיתכון למול ענף הקדושה תעשה בו נפש הצדיק כמעשה אבן השואבת לברזל (מגנט) שתוציאנו ממקום שנקבע שם בראיה.
ומעתה יובן הלשון "ומת כל בכור" כי בעבור שהשי"ת עובר בארץ מצרים בזה ימות כל בכור בעצמו, כנתינת עין של החכמים ברשעים שהופכים אותם לגל של עצמות, כי באמצעות כן יוצא מהם החינניות וכן יפריד מהם על ידי שיעבור בארץ מצרים השי"ת את כל נשמת בכורות המצריים.
ובאותו ענין כתב הרב בן איש חי זצ"ל שהטעם שנהפכו לגל של עצמות ולא מתו בסתם, כדי שלא ילשינו אצל המלכות שחכם זה הרגם, ועל ידי שיראו כגל עצמות בלבד, יאמרו זה מת מלפני מאות שנים (יקרה מפנינים)
"וירדו כל עבדיך אלה אליי והתשחוו לי.. ויצא מעם פרעה בחרי אף" (יא-ח)
משה רבנו חלק כבוד למלכות, בגמרא (זבחים קב.) אמר ר' ינאי לעולם תהא אימת מלכות עליך דכתיב: "וירדו כל עבדיך אלה אלי" והובא ברש"י כאן שמשה חלק כבוד למלכות שדיבר אל פרעה ואמר בלשון 'עבדיך' ולא אמר שהוא עצמו ירד אליו.
ועוד דורשת הגמרא בזבחים שם על המשך הפסוק 'בחרי אף' אמר ריש לקיש מלמד שסטרו ויצא.
ולכאורה יש כאן תרתי דסתרי באתו פסוק, מצד אחד משה מדבר עם פרעה בלשון כבוד כדי לחלוק כבוד למלכות, ובאותו הפסוק כשגומר לדבר עמו סותר לו על לחיו ויוצא הלא תימה?
ונראה דהנה פרעה אמר למשה (פסוק כו) "לך מעלי השמר לך אל תוסף ראות פני כי ביום ראתך פני תמות" ובאותו זמן נמסרה לו נבואה בעמדו לפני פרעה והחל להתרות בו על מכת בכורות ולפני שנפרד ממנו אז סטרו ויצא, והטעם יש לומר דכיון שמשה היה נביא ה' וכל אשר אמר לפני פרעה היה על פי נבואה ואזי כשפרעה זלזל בו ואמר "אל תוסף ראות פני" היה בזה זלזול בכבוד שמים, ועל כך לא מחה משה וסטרו על לחיו ואמנם אף שפגע גם בכבוד משה מכל מקום על כבודו מחל שהרי דיבר בכבוד ורק על כבוד שמים מחה. (יקרה מפנינים)
חכם יוסף מוזגרשווילי הי"ו מלוד
