פרשת "נח"
פרשת השבוע מתחילה בפסוק "אלה תולדות נח,נח איש צדיק תמים היה בדורותיו" וכו'.
פסוק זה בא בהמשך לפסוק האחרון מהפרשה הקודמת, "ונח מצא חן בעיני ה'" לאמר לנו שע"י זה שנח היה איש צדיק תמים בדורותיו ע"י זה מצא חן בעיני ה'.
אומנם שואלים המפרשים, שהרי בדרך כלל התורה לא מאריכה במילים מיותרות שלא לצורך, ואפי' הלכות גדולות אנו לומדים רק מיתור פסוק, אז למה בפסוק זה התורה אומרת "אלה תולדות נח, נח איש צדיק" וכו', למה צריך לכתוב את המילה נח פעמים, הרי התורה יכולה לכתוב "אלה תולדות נח איש צדיק, וכו'?. אלא שמסבירים המפרשים שהתורה באה ללמד אותנו שנח לא רק היה שמו נח, אלא כשמו כן הוא, היה עושה נחת רוח גם לקב"ה וגם לבני אדם, והתורה באה ללמד אותנו, שלא מפסיק שנהיה נוחים כלפי שמיא אלא גם צריכים להיות נוחים כלפי בני אדם. ומצד שני יש אנשים שכלפי הבריות הם נוחים, אבל כלפי שמיא הם לא כל כך נוחים, וזה לא טוב, כי צריכים להיות נוחים גם כלפי שמיא.
יש אנשים שרחוקים מאוד מקיום התורה והמצוות, וכשבאים לעורר אותם לחזור בתשובה, הם טוענים שהעיקר הוא, להיות נוחים וטובים בן אדם לחברו, ולכן מרוצים הם מדרכם הרעה, כיוון שאין הם מזיקים לזולת, אלא מתנהגים בנימוס ובדרך ארץ כלפי חבריהם. אולם, טענה זו היא הבל וריק, כיון שבנוסף לכך שהם טובים בין בן אדם לחבירו צריכים הם להיות טובים גם בין אדם למקום ועלולים הם בטעות לרדת מדחי אל דחי.
ועל זה אומרת לנו המשנה בפרקי אבות (ב-א) 'רבי אומר איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה, ותפארת לו מן האדם' זאת אומרת שאדם צריך תמיד לבחור את הדרך שתהיה נוחה גם כלפי שמיא וגם כלפי האדם. לכן, נתן לנו הקב"ה ישתבח שמו תורה, והיא מורכבת משני לוחות הברית: הלוח הימני מצוות שבין אדם למקום, והלוח השמאלי מצוות שבין אדם לחברו, ואומר לנו התנא, תיזהר שאחד הדברים שבלוח זה לא יפגע באחד הדברים מהלוח השני, תיזהר גם לא להפריד ולעשות מחיצה במצוות שבין אדם למקום ובין אדם לחבירו.
ומסופר על רבי ישראל מסלנט זצ"ל, שהיה לו תלמיד עשיר, שהיה מפציר שהרב יבוא להתארח בביתו בשבת, הרב תמיד דחה את בקשותיו, אולם, לאחר שהפציר בו רבות ניאות הגאון לשבות בביתו של התלמיד בתנאי אחד, שהוא עצמו יערוך את סדר הסעודה, כמובן שהתלמיד הסכים. הגיע ליל שבת קודש, הרב חזר עם תלמידו לביתו, החל הרב באמירת שלום עליכם, אשת חיל וקידוש וביקש מנה ראשונה, לאחר שסיימו אמרו מעט דברי תורה ושיר אחד וביקש הרב מנה שניה, שוב חידוש תורה עוד איזה שיר ומיד קינוח. לאחר כשעה, הסתיימה הסעודה, בעלי הבית המה ראו כן תמהו, מה ראה הרב למהר? היכן השירים שהיו רגילים לשיר? היכן דברי התורה? ביקש הרב מעוזרת הבית שתבוא. כשראה אמר לה הרב סליחה ומחילה על שהטריחו אותה וזרזו אותה יותר מהרגיל, אמרה העוזרת לרב: הלוואי שתבוא כל שבת ואני שמחה על מה שנהג כבוד הרב, בכל ערב עד שבני הבית גומרים את הסעודה ועד שאני הולכת לביתי אחר ניקיון הכלים, הילדים שלי כבר ישנים ואין לנו שום עונג שבת, ועכשיו בזכות הרב, אזכה גם אני לעונג שבת עם בני בית. אמר הרב לתלמידו: ראה בני, זה שאתה רוצה להאריך על שולחן השבת זה טוב ויפה ועושה נחת רוח ליוצרנו, אבל זה לא צריך להיות על חשבון העוזרת האלמנה…
הרב יוסף יצחק מירילאשוילי הי"ו חולון
