פרשת ואתחנן
"נחמו נחמו עמי…", כי יש תקווה!
"ימי בין המצרים" והאבלות על חורבן בתי המקדש מאחורינו, והשבת נקרא הפטרת " נחמו" ע"ש ההפטרה "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹקיכֶם" (ישעיהו מ', א) – כפל "נחמו" – על שתי חורבנות בתי המקדש ששניהם היו בט' באב.
חז"ל אומרים כי "גזירה היא מאת ה' על מת שישתכח מהלב" (מסכת פסחים דף נד), אך חורבן הבית אינו בגדר "מת" והוא אינו משתכח מהלב, כי התקווה שייבנה במהרה ושיבוא הגואל תמיד קיימת בלב לבו של עם ישראל מאז ועד שיבנה הבית במהרה בימינו.
בנוסף, השבת נציין יום חשוב בלוח היהודי – ט'ו באב, שעליו אמרו חז"ל: "אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים" (תענית ל"א), לא פחות. ההשוואה בין יום טו' באב ליום הכי קדוש בשנה, יום הכיפורים. הכיצד? וכל זה פחות משבוע ימים מיום ט' באב יום האבל הלאומי, ט' באב. מה המסר עבורנו?
חז"ל מונים שש סיבות משמעותיות שקרו ביום זה במהלך ההיסטוריה. המכנה המשותף לכולם, התחלה חדשה. כי ביום זה מנקים את כל השלילי ומתחילים מחדש. בתוצאה, זה מביא לדבר עמוק ומאוד חשוב בחיינו – "אהבת חינם".
המדרש מספר כי, יום זה היו בנות ישראל משאילות אחת לשנייה בגדים, כדי לא לבייש את מי שאין לה, ולתת לזו שאין, הזדמנות שווה למצוא זיווג ראוי.
יום ט"ו באב הוא כמו יום הכיפורים, זהו יום שמסמל ניקוי השלילי, יישוב סכסוכים, התחלה חדשה, סליחה ומחילה, וזה מביא לאחדות, ההיפך מיום ט' באב המסמל "שנאת חינם" – הסיבה שהביאה לחורבן בית המקדש, והטרגדיות המלוות אותנו עד היום.
זוהי המשמעות של "אהבת חינם" – הענקה ונתינה ללא ציפיות, באופן הטהור, לראות את האחר, השונה ממני, בגובה עיניים, בעין חיובית יותר, להקשיב לו, לדבר אתו, גם אם אין הסכמות, בהערכה וכבוד הדדי, תוך כדי נתינת הזדמנות שווה אליי.
נושא ש"בין אדם לחברו" הוא שורש ולב הגלות – נושא הטעון חיזוק ושיפור, כי אם יש אחדות, אין אומה שיכולה עלינו, ואם יש פירוד לבבות, שנאת חינם וחוסר אחדות – זה עצמו "גלות" ואם כל הצרות.
הסיפור קרה בשנת 1963: ד"ר משה רוטשילד ז"ל התלווה לגאון הרב יוסף שלמה כהנמן זצ"ל (הרב מפונוביז') זצ"ל בנסיעה לאיטליה לגייס כספים למוסדות ישיבת פונוביז' המעטירה. היה זה בימי החורף הקשים, בהם ירדו גשמים ושלגים עזים, ולא היה ניתן לצאת מחוץ למלון בו שהו מרוב הקור העז שירד מתחת ל – 20 מעלות מינוס. למרות מזג האוויר הסוער, ביקש הרב כהנמן מד"ר רוטשילד שיתלווה אליו וייסע אתו במונית שחיכה להם.
"לאן נוסעים כב' הרב במזג אוויר שכזה"? – שאל!
הרב לא השיב.
"בוא איתי בבקשה, הכל יהיה בסדר"! הפטיר הרב.
הגיעו עד לשער טיטוס, שם עצר הרב את הנסיעה. יצאו הרב והד"ר ונעמדו ליד שער טיטוס תוך כדי שהגאון פורס את שתי ידיו כלפי מעלה ואומר בקול רם:
"טיטוס טיטוס, איפה אתה ואיפה אנחנו עם ישראל! אמנם החרבת לנו את בית המקדש, אך מה יצא לך מזה, ומה נשאר ממך… אנחנו ניצחנו אותך, עובדה היא שאנחנו חיים וקיימים והיכן אתה?… "עם ישראל חי וקיים…"!!!
והרב הסב לרכב וחזר למלון.
אכן, יש תקווה, כי לפני עלות השחר – בו יפציע אורו הגדול של המשיח, יש חושך מוסרי, חברתי, ביטחוני, כלכלי, מאורעות לא סטנדרטיים רגילים ושגרתיים שהורגלנו להם – אותם אנו חווים, אך נזכור תמיד, כי יש לנו הבטחה מאת הבורא באמצעות נביאיו, כי הכל בר חלוף ועוד יפציע אורו של המשיח לגאולה השלימה והאמיתית. נתפלל רק שיהיה זה במהרה בימינו ובלי אף נזק, פגע ומשחית.
"נחמו נחמו עמי…", כי יש תקווה!
שבת שלום ומבורך!
הרב יצחק גגולא הי"ו מרחובות
