פרשת וישלח
בפרשת השבוע יעקב אבינו חושש מפני אחיו עשיו ומתפלל אל ה' "הצילני נא מיד אחי מיד עשיו כי ירא אנוכי אותו פן יבוא והיכני אם על בנים" (בראשית לב, יב) על כך שואלים מפרשי התורה מדוע משתמש יעקב בלשון כפולה "מיד אחי מיד עשיו" הרי עשיו הוא אחיו שעליו הוא מתפלל לה' שישמרו אותו מפניו? והרי ליעקב אין אחים נוספים ואף לא מצינו את השם עשיו על אדם אחר בתנ"ך, אם כך למה כפל יעקב בתפילת ההצלה גם את אחי וגם עשיו?
דוד המלך בספר תהילים אומר: "ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי" (תהילים קיח, ז) ונשאלת השאלה וכי דוד צריך את עזרתו של ה' מול עוזריו ולא מול שונאיו? לכאורה דווקא מול שונאיו הוא זקוק יותר לעזרת ה' ולא מול עוזריו?
כאן רמז דוד המלך כי ישנם כאלה שכלפי חוץ נראים כאוהבים ועוזרים אך בתוך ליבם באמת הם שונאיו ומבקשי רעתו, מהם הוא מבקש "ה' לי בעוזרי" ריבונו של עולם תעזור לי והצל אותי מאלה שרק נראים כמו עוזרי, כי מול אלה שאני יודע שהם שונאי, אני כבר אדע להיזהר והישמר בעצמי.
וכמו שאומרת הגמרא במסכת סוטה על המלך אלכסנדר ינאי מגדולי המלכים לבית חשמונאי שפנה לאשתו שלומציון המלכה, לאחר שהרג רבים מהפרושים וראה שהיא מקרבת אליה דווקא את אותם פרושים ומרחיקה את הצדוקים, ובצוואתו אמר לה "אל תתייראי מן הפרושים ולא ממי שאינן פרושים, אלא מן הצבועים שדומים לפרושים, שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשים שכר כפינחס" (סוטה כב, ב).
מעניין הדבר שחז"ל קבעו לומר בכל בוקר עם השכמתנו כשאנו פונים אל ה' בבקשה: "והצילני מחבר רע" והשאלה היא עצומה, איך ניתן לקרוא שתואר "חבר" לאדם שהוא רע? אם הוא רע איזה מן חבר הוא? אלא הכוונה היא לאלו הנראים לנו כחברים אך באמת רוצים ברעתנו.
חז"ל מוצאים קשר בין התפילה של יעקב אבינו על היהודים בדורם של מרדכי ואסתר בשושן הבירה על פי המילים "הצילני נא מיד" ראשי תיבות "המן" מפני שבאותה העת כל הצרה והגזירה שבאה על ישראל הייתה כיוון שאכלו ונהנו מסעודתו של אותו רשע, הכבוד שקיבלו בארמון המלך היה לרעתם ולא באמת לטובתם, העובדה שהם התחברו לרשע וניסו להתקרב לגוי, שגיאה זו הובילה בסופו של דבר לגזירת שמד של כל האנשים הנשים והטף.
בשבוע הבא יחול ראש השנה לחסידות י"ט כסלו, יום גאולתו של רבי שניאור זלמן מליאדי – האדמו"ר הזקן, בימיו התחוללה מלחמה בין הצאר הרוסי לבין נפוליאון מלך צרפת, גדולי ישראל באותה העת היו חלוקים בדעתם במי לתמוך, היו שחשבו כי נפוליאון שהיה שוחר הדמוקרטיה והחופש ייתן יחס טוב ליהודים ושוויון חברתי, לעומתם האדמו"ר הזקן סבר כי תחת שלטונו של נפוליאון יהיה אמנם ליהודים טוב מבחינה גשמית אך הדבר יהיה רע מאוד מבחינה רוחנית, ואילו תחת שלטון הצאר יהיה קשה מבחינה גשמית אך יהיה טוב יותר מבחינה רוחנית ולכן העדיף את נצחונו של הצאר הרוסי, כפי שאכן קרה בסופו של דבר.
בעניין זה ישנו משל נפלא: השמש והרוח התערבו ביניהם מי יצליח להפשיט את האדם מבגדיו, הרוח טענה שהיא תצליח להפשיט את האדם על ידי שתביא רוח חזקה ותעיף את כל בגדיו, ואילו השמש טענה שהיא זו שתצליח להפשיט את האדם ותראה לרוח שהיא יותר טובה ממנה.
הרוח הייתה הראשונה לנסות והחלה לנשוב בחזקה, האיש שהיה לבוש החזיק חזק את מעילו שלא יתעופף ונאבק ברוח, ככל שהרוח נשבה חזק יותר כך הוא החזיק את בגדיו חזק יותר, אדרבה עקב הקור והרוח החזקה לבש האדם סוודר ומעיל, ועשה פעולות כדי לחמם עצמו יותר ויותר, כך שבסופו של דבר הרוח נכשלה.
לאחר מכן ניסתה השמה את מזלה, והחלה לזרוח בחום גדול וחיממה את העולם, בעקבות כך מהר מאוד הוריד האדם את המעיל והסוודר, וכשהשמש חיממה עוד יותר והחום היה כבר בלתי נסבל הוריד האדם גם את החולצה.
מכאן למדים על החום וההנאה שנותן לנו הייצר הרע, מביאים אותנו לאבד את הדברים החשובים באמת, והרי הוא כמו "חבר" אך רק כלפי חוץ, ובאמת הוא חבר רע, ואין לנו בזה טובה אמיתית.
הרב אבישי בטשוילי – רב קהילת 'כרמים' ראשון לציון
