פרשת דברים
"בעבר הירדן במדבר בערבה" וכו' (דברים א-א)
על הפסוקים הללו אומר בעל ה"אור החיים" הקדוש שמשה רבנו דיבר כאן לכל ישראל שבכל הדורות וכלל תשע מידות שהאדם צריך ליזהר בהם ונרמזו כאן בפסוק.
הדבר הראשון – זה ב'עבר' שהאדם צריך לילך בעבודת השם גם אם הוא צריך להיות בעבר אחד וכל העולם כולו בעבר השני, כמו שנאמר על אברהם אבינו שהיה 'עברי' שהוא מעבר אחד וכל העולם בעבר השני, ואל לו לאדם להתייאש או לפחד מהמלעיגים עליו על היותו עבד השם. וזה הסעיף הראשון בשולחן ערוך שאומר הרמ"א 'ואל יבוש מפני המלעיגים עליו בעבודת השם יתברך' שאם האדם הולך בדרך השם אבל עדיין עושה חשבון לאנשים ומתבייש לעשות מצוות לידם אזי יש מחסום בינו לבין התשובה וכן אותיות 'שובה' אלו אותיות 'בושה' שהאדם צריך לסלק את הבושה הרעה ולהתבייש רק מהקב"ה.
והדבר השני – מלמדנו משה רבנו ע"ה זה 'הירדן' דהיינו שצריך לרדות את הלב ואם הוא עשה עבירה ירדה את ליבו ויתחרט ויפשפש במעשיו ויעקור את הרע מליבו.
והדבר השלישי – זה 'במדבר' דהיינו שישים עצמו כמדבר שיהא במידת הענווה וכמו שכתב הרמב"ן 'וכאשר תינצל מן הכעס תעלה על ליבך מידת הענוה שהיא מידה טובה מכל המידות טובות' ובמידה זה שיבחה התורה את משה רבנו ע"ה "והאיש משה ענו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה". (במדבר יב-ג)
והדבר הרביעי – זה 'בערבה' דהיינו שענווה שלו תהיה ערבה ונכונה שהרי במקום שאין איש שם ישים את הענווה בצד ויהיה 'לאיש' ואם יהיה צורך להוכיח את האדם אזי יוכיח וכמובן בערבות ובמתינות שכן עליו להרגיש שכל ישראל ערבים, וכל זה בנחת שדברי חכמים בנחת נשמעים, ואם אדם רואה שלא תעזור התוכחה עדיף לשתוק. (יבמות סג:)
והדבר החמישי – זה 'מול סוף' שבזה יש לרמוז לאדם שיראה מול עניו את הסוף שלו ויזכור שהעולם זה הוא רק 'פרוזדור' והעולם הבא דומה לטרקלין ושם העולם הגדול והעיקרי.
והדבר השישי – זה 'בין פארן ובין תופל' ש'פארן' זה לשון פאר ושמחה וצהלה ואילו תופל זה לשון תפל ולא חשוב ולשון עצבות שהאדם צריך תמיד להיראות שמח ולהאיר פנים לכל יהודי וכמו שכתוב ולבן שינים מחלב שדרשו חז"ל 'גדול המלבין שינים לחברו ממשהו חלב' (כתובות קיא:) שאדם שמח ומקרין שמחה לכל הסובבים אותו, ואדם עצוב מקרין עצבות לכולם ולכן גם אם יש לאדם סיבה טובה לצער אל יראה את זה לרבים כדי שלא לצער אותם.
והדבר השביעי – 'ולבן' שהלב של האדם צריך להיות לבן וטהור ולסלק משם את כל השנאת חינם והקנאה והמחשבות הרעות שהרי הלב של האדם זה העיקר, וכבר ידוע שגוף האדם דומה לעולם קטן והלב זה כנגד בית קדשי הקדשים וממילא אדם שחושב מחשבה רעה אמר רבי חיים מוואלוז'ין זצ"ל שזה ממש כמו להכניס צלם להיכל, וכמו שהלב זה המנוע המרכזי של הגוף הגשמי יש לדעת שהלב הטהור זה המנוע המרכזי של הנשמה.
והמילה לב זה לשון להבה ולשון התלהבות ולהיכן שלבו של אדם נוטה סימן ששם זה מקומו.
והדבר השמיני – זה 'וחצרות' שכאן בעצם מגלה לנו התורה איך משיגים וקונים את כל המידות הנפלאות שלנו שזה חצרות ה', דהיינו בתי מדרש שרק על ידי שהאדם עוסק בלימוד התורה הוא זוכה לכל המעלות הטובות.
והדבר התשיעי – זה 'ודי זהב' כלומר שיאמר אדם די לזהב שיפסיק לרדוף אחרי הכסף והזהב וירדוף אחרי תורה ומצוות ומעשים טובם. (דרכי יוסף)
ר' יוסף מודזגברישוולי הי"ו מלוד
