פרשת ויקהל
בפרשת השבוע מתארת התורה את בניית המשכן וכליו, בין כלי הקודש היה גם הכיור וכנו, כמו שנאמר וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד: (שמות לח ח). למרות שבכל כלי המשכן לא פירטה התורה מי היו אלו שהביאו את התרומה מלבד בתרומת הנשיאים, כאן התורה מפרטת כי את 'המראות הצובאות' תרמו דווקא נשי ישראל.
הגמרא במסכת סוטה מביאה דרוש על הפסוק בשיר השירים" מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר מִתְרַפֶּקֶת עַל דּוֹדָהּ תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ שָׁמָּה חִבְּלַתְךָ אִמֶּךָ שָׁמָּה חִבְּלָה יְלָדַתְךָ" (ח, ה) דרש רב עוירא: בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור – נגאלו ישראל ממצרים, בשעה שהולכות לשאוב מים, הקב"ה מזמן להם דגים קטנים בכדיהן ושואבות מחצה מים ומחצה דגים, ובאות ושופתות שתי קדירות אחת של חמין ואחת של דגים, ומוליכות אצל בעליהן לשדה, ומרחיצות אותן וסכות אותן ומאכילות אותן ומשקות אותן ונזקקות להן בין שפתים … וכיון שמתעברות באות לבתיהם, וכיון שמגיע זמן מולדיהן, הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח, שנאמר: תחת התפוח עוררתיך וכו'.
והנה רש"י בחומש שמות מביא מה חשב משה רבינו על תרומה זו של נשי ישראל, וזה לשונו: 'במראות הצובאות' – בנות ישראל היו בידן מראות, שרואות בהן כשהן מתקשטות, ואף אותן לא עכבו מלהביא לנדבת המשכן, והיה מואס משה בהן, מפני שעשויים ליצר הרע, אמר לו הקב"ה קבל, כי אלו חביבין עלי מן הכל, שעל ידיהם העמידו הנשים צבאות רבות במצרים … וזהו שנאמר 'במראות הצובאות' ונעשה הכיור מהם, שהוא לשום שלום בין איש לאשתו, להשקות ממים שבתוכו את שקנא לה בעלה ונסתרה.
מכאן עולה כי למרות מה שחשב משה באופן שלילי על המראות, למעשה דווקא תרומה זו של המראות הצובאות הייתה חביבה על הקב"ה יותר מכל התרומות האחרות שניתנו למשכן, עד כדי כך שבהם ציפו את הכיור שבו היו הכוהנים מתחילים את עבודתם דבר יום ביומו, לפני כל עבודה שהיו עושים ראשית כל היו מקדשים את ידיהם ואת רגליהם, כך שהדבר הראשון שהיו רואים הכוהנים בכניסתם לעבודה היו אותם מראות הצובאות, וכאן יש להבין מדוע דווקא המראות היו כל כך חשובות שדווקא אותם יראו הכוהנים לפני התחלת עבודתם במשכן?
אלא שעבודת הכוהנים במשכן מלבד העבודה של הקרבת קורבנות הציבור השוטפות, כללה גם כפרה על חטאי בני ישראל, הבאת הקורבנות על חטאים עוונות ופשעים שהביאו אנשים פרטיים והיא הפגישה את הכוהנים עם החוטאים, בנוסף לכך גם מעמד המצווה של השקיית אישה סוטה נועדה לברר האם האישה אכן נסתרה עם גבר זר, כל אלה היו מעלות מחשבות שליליות אצל הכוהנים המכפרים לגבי אותם אנשים שבאו לכפר על מעשיהם הלא טובים, וכדי שהכוהנים ילמדו כיצד עליהם להביט על אותם אנשים שחטאו בשוגג או במזיד, או אולי אפילו רק נחשדו, קבע הקב"ה כי הדבר הראשון שיפגשו הכוהנים בכל בוקר כשהם נכנסים לעבודתם יהיו המראות הצובאות, כי לפני שהכוהן מסתכל על מעשיו של אדם חוטא וחושב עליו מחשבות שליליות, מלמדת התורה את הכוהן קודם כל עליך להסתכל במראה על עצמך, האם אתה בעצמך נקי מכל חטא או מכל הרהור עוון?
לפעמים קל לנו לשפוט את האדם האחר על מעשיו הלא טובים ולראות בו אדם לא מוסרי, אדם לא ראוי, אבל התורה מלמדת אותנו שלפני שנשפוט את האחר קודם כל עליך להביט במראה ולהסתכל על עצמך האם אני נקי מכל רבב? אם קודם כל נביט במראה נלמד אולי להבין את הקשיים והאתגרים שהאדם שעומד בפנינו נאלץ להתמודד איתם.
המשנה במסכת אבות אומרת …אַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ (ב, ד) לפני שאתה מסתכל בעין בוחנת ושופטת את האדם האחר עליך לנסות ולהגיע למקומו, לראות את עצמך עומד במקום הניסיון שלו, עליך קודם כל להסתכל במראה ולראות את עצמך האם אתה היית מצליח לעמוד בניסיון הקשה לפני שתדון את חברך.
הרב אבישי בטאשוילי הי"ו מרשל"צ
לעילוי נשמת הרב בן ציון ע"ה בן אברהם ולאה הי"ו בטשוילי
