שביעי של פסח
פסח ושביעי של פסח – שורש הגאולה – מסירות נפש!
דתניא היה רבי מאיר אומר כשעמדו ישראל על הים היו שבטים מנצחים זה עם זה, זה אומר אני יורד תחלה לים, וזה אומר אני יורד תחלה לים, קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחילה, שנאמר שם בנימין צעיר רודם, אל תקרי רודם אלא רד ים, והיו שרי יהודה רוגמים אותם, שנאמר שרי יהודה רגמתם, לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אשפיזכן לגבורה, ובין כתפיו שכן, אמר לו רבי יהודה לא כך היה מעשה, אלא זה אומר אין אני יורד תחילה לים, וזה אומר אין אני יורד תחילה לים, קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה, שנאמר סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל ויהודה עוד רד עם א-ל, ועליו מפרש בקבלה, הושיעני אלקים כי באו מים עד נפש, טבעתי ביון מצולה ואין מעמד וגו', אל תשטפני שבולת מים ואל תבלעני מצולה… לפיכך זכה יהודה לעשות ממשלה בישראל, שנאמר היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו, משום דהים ראה וינוס. (סוטה לז א)
צריך להבין – אם ה' רוצה לגאלם – מדוע הוא מעכב הקריעה של הים עד שמים מגיעים עד נפש?
ומה זה – "מה תצעק אלי דבר אל בנ"י ויסעו" כשבעצם מה שנדרש מכל יהודי זה לזעוק בעת צרה?
כדי לעמוד על הדברים – נחזור אחורה לעת צאתם ממצרים – לציווי הקרבת קרבן פסח:
בזכות ב' דברים נגאלו – דם פסח ודם מילה. עיין סוטה (דף יא::) פרקי דר' אליעזר (פרק כט) עמ"י לא היו ראוים לגאולה. תמיד מתחילים מאתערותא דלתתא, ולבסוף אתערותא דלעילא, 'פתחו לי פתח' זה חייב להתחיל מאתנו,
ואעבור עליך ואראך כו' אחז"ל בזכות שני מיני דמים נגאלו ישראל ממצרים. דם פסח ודם מילה.
וכאן הקב"ה גאלנו מבלי שיש לנו זכויות כלשהן – 'ופסח ה' על הפתח'… למעט דם פסח ודם מילה.
עמ"י עדיין קשורים לע"ז, וצריך לומר להם 'מישכו וקחו לכם צאן' אחז"ל מישכו ידיכם מע"ז.
צ"ב מדוע דם פסח היא זכות לגאולה ? מה המסירות נפש בזה? ניחא מילה, אבל מי לא ירצה לאכול צלי?
מדוע בקרבן אנו מוצאים הגבלות הטעונות ביאור.
א. מישכו. מדוע לא קחו?
ב. מי' בניסן. מדוע לא בי"ד?
ג. נמנים בחבורה. מדוע לא יחידים?
ד. הדם על המזוזות. מדוע?
ה. לא לבשלו אלא לצלותו. מדוע?
ו. צלייתו בשלימות. מדוע?
ז. לא להותיר עד בוקר. מדוע?
ח. הנותר לשרוף באש. מדוע?
מה החוט המקשר בין כל הדברים הללו?
בנ"י הגיעו במצרים למ"ט שערי טומאה. ע"ז של מצרים- טלה. כדברי משה הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו?
ע"מ לזכות לגאולה יש לפרוק את אמונת ההבל, ולהאמין בה'.
לכן בנ"י נגאלין ממצרים דוקא בחדש ניסן שהוא מזל טלה, ובאמצעו- שזהו עיקר כוחו, להורות שאעפ"כ אין בו כח להצילם.
עפ"ז יובנו כל הציווים.
מישכו- שימשכנו בפרהסיא ויוכיח קבל עם ועולם שהוא מאמין בה' והולך לשחוט אלוהי מצרים.
לכן בי' בניסן שמי שלא ראה אותי מושך יראהו קשור בביתי לכרעי המיטה. וישאלני…
לכן נמנים בחבורה כדי שיהיה בפרהסיא ולא התגנבות יחידים.
את הדם נשים על הפתחים כדי שמי שלא ראה זאת עד עתה יראה הדם של אלוהיו מרוח על הדלתות.
ולכן צולים אותו כדי שיהיה כדי שכל מצרים יריחו את אלהיהם נשרף…
ולכן אף צולהו שלם ע"מ שלא תהיה טעות ויבינו שזה טלה ולא בהמה.
ולכן אוכלו עד תום כדי להשמיד את אלהיהם עד גמירא.
ולכן הותירו העצמות בלא שבירה שניתן ע"י העצמות לראות שאלה אלהי מצרים.
ולכן שורף הנותר באש כדי להשמיד טוטאלית את אלהי מצרים בלא להותיר זכר.
בנ"י היו עבדים שנפשם מטבעם שפלה לגבי האדון, ובפרט עבד בן עבד, כדברי דוד אני עבדך בן אמתך כו' ואע"פ כן עשו זאת והיה בזה מסירות נפש עצומה. וזה הרעיון בקריעת ים סוף ע"י מסירות נפש זכו בני ישראל למה שזכו.
חג פסח כשר ושמח
הרב רפאל טטרוא מירושלים
