פרשת וישלח
גם זה יעבור:
חיי האדם מאופיינים בעליות וירידות, הם מאוד דינאמיים וממש לא סטטיים. פעמים האדם בשיא הפסגה, ופעמים הוא יכול למצוא את עצמו בשיא התהום. זה יכול לתסכל מאוד, אך המענה אותו אנו צריכים לענות לעצמנו הוא שהחיים הם כמו א.ק.ג, אם הקו ישר ואין תנודתיות, זה מראה שהאדם סיים את תפקידו, אולם אם יש עליות וירידות הדבר מצביע על אות חיים.
יתירה מכך, האדם צריך תמיד להיות מוכן לכך שבא יבואו ימים של קושי ניסיונות והסתר פנים.
יעקב אבינו אומר (בראשית לב' יא') "כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשתי מחנות". ופירש רש"י "לא היה עמי לא כסף ולא זהב ולא מקנה (צאן), אלא מקלי לבדו". זה מדובר על הדרך שעשה ללבן, אז אליפז אחיינו רדף אחריו ורצה להורגו נפש. יעקב אבינו שכנע אותו כי עני חשוב כמת, וגם אם ישאיר אותו בחיים, הוא יקיים את ציווי אביו להמית אותו. ומלבד מקלו וכותנתו לעורו, לא נשאר לו כלום. והנה כעת הוא יוצא עם משפחה מפוארת, ארבע נשותיו ושנים עשר ילדיו השבטים הקדושים (מלבד בנות שנולדו עם כל שבט). ועל כך מודה יעקב, היכן הוא היה וכיצד הוא זוכה לראות נחת רוחנית וגשמית היום, שכן היו לו צאן ובקר לרוב. זהו פשוטו של מקרא וכדרכו של רש"י ז"ל.
אולם ר' בחיי מוצא כאן את הרעיון האמור לעיל. וז"ל "כי במקלי – מכאן שחייב אדם שיזכור ימי הרעה בזמן השלוה, כדי שיתבונן ביתרונו ויודה לקב"ה על זאת. וכן אמר שלמה ע"ה (קהלת ז' יד') "ביום טובה היה בטוב, וביום רעה ראה". פירוש ביום טובה ראה ביום רעה".
האדם תמיד צריך להיות ערוך לכך שהניסיונות יגיעו לפתחו. זה לא תמיד מחייב דברים חמורים וקשים, אולם העולם הזה נקרא עולם התמורות ונווה התלאות, והמנוחה היא מנת חלקם של באי העולם הבא בלבד. כיון שכך, החיים הם זירת קרב אחת גדולה, בה הסבבים והמערכות מתחדשים מפעם לפעם, וחובה על כל נשמה שיורדת לעולם להתמודד, מי יותר ומי פחות. אך חיים ללא התמודדות אינם מציאותיים כאן בעולם הזה (ועיין מסילת ישרים א').
אף רבנו תם (ספר הישר השער השישי אות צ') כותב "וצריך לו להכין לב חזק ואמיץ לקבל המאורעות ויחשוב בם בטרם בואם, וימתינם בכל יום ובכל שעה ובכל חודש. ויאמר בליבו אם לא יבואו היום המאורעות יבואו למחר. ואם לא יבואו למחר, יבואו לאחר מחר.. כי ימצאוהו מזומן לקבל אותם. וזה מעשה הצדיק כי יחשוב יודע כי העולם הזה נוה התלאות, ועל כן עיניו וליבו בהם בכל רגע, ועל כן לא יטרידוהו כשיבואו ולא יחרידוהו".
המוכנות לקשיים היא כה משמעותית, וזה משנה מאוד כיצד יקבלו אותם לכשיגיעו. אדם לא מוכן ומופתע, ייקח אותם בקושי רב, לעומת מי שהיה מוכן שהייסורים בוא יבואו.
אחד מסוכני הביון הטובים במדינה בה התגורר, נחטף ערב אחד לאחר שחזר מקניות, ולאחר נסיעה של מחצית השעה הכניסו אותו לדירת מסתור, שם ניסו לחלוב ממנו מידע בדרכים המקובלות והוא לא נכנע. בין לבין הם נתנו לו הפסקה קטנה, והחוטפים לא שמו לב שהדלת נותרה מעט פתוחה. בזמן קצר זה, הוא הספיק לשמוע אותם משוחחים בשפת המדוברת במדינה שלו, והוא עשה חשבון קצר שכנראה רוצים להעלות אותו בדרגה, ולחשוף אותו לפעולות וחומרים עוד יותר מסווגים, ולשם כך עושים לו מבחן המגלה את כושר העמידות שלו. הוא אזר עוז ותעצומות וכשהם נכנסו והפעילו עליו כח רב יותר הוא לא נכנע. לימים הוא נשאל מניין היה לו את הכח, הרי רבים לפניו נכנעו ונפלו. והוא ענה "האמת שכמעט נשברתי, אלא ששמעתי את שפתם והבנתי שזה לא חטיפה של מדינה עוינת אלא זה משלנו וזה רק לטובתי, וזה נתן לי את הכח להמשיך". כיון שהוא היה מוכן וידע מהי המטרה הניצבת לפניו, זה הקל עליו להתמודד ולא להיכנע.
בארצות המערב רווח סיפור שמקורו קדום ובהררי קודש, ומרן החיד"א זצ"ל הזכירו ברמז בספריו. שלמה המלך הרי היה החכם מכל האדם, ודרשו חז"ל (עירובין כא':) על הפסוק (מלכים א', ה' יב') "וידבר שלושת אלפים משל, ויהי שירו חמישה אלף". ששלמה אמר על כל דבר בתורה שלושת אלפים משלים, כדי לפשט ולבאר אותם. ועל כל דבר מדברי סופרים חמשת אלפים טעמים.
יום אחד קורא שלמה המלך לצורף המלכותי, ומבקש ממנו שיחרוט לו על טבעתו את התמצית של כל חכמתו. בל נשכח שזה היה לפני עידן המיקרו פילם, שם התנ"ך כולו או ספר הזוהר יכולים להיות כתובים על חפץ בגודל של פחות מכרטיס אשראי. והוא אמר לצורף, תחקוק לי את המילים "גם זה יעבור".
מי שקצת קרא על קורות העבר יודע ששליטים גדולים ששלטו ומלכו בכיפה, סיימו את חייהם בביזיון עצום ובעוני מחפיר, מהם גם כמה שהוצאו להורג על ידי בני עמם, על ניצול ציני וחסר התחשבות של הנתינים והמשאבים המדיניים וכדו'. אותם אנשים היו בטוחים שהם נולדו על גג העולם והרשו לעצמם להתנהג ככל העולה על רוחם.
אולם רבותינו מלמדים אותנו שהעולם הזה הוא בר חלוף, וכל מעלה או יתרון הם על זמן שאול, וצריך להיות ער לכך שיגיעו ויהיו ניסיונות בחיים. ואז גם בשעת הטובה אדם מתייחס אליה בהתאם, ולא נותן לה להעבירו על דתו ודעתו. ולוואי שכשיגיע הניסיון לא נגיע חלילה לידי ביזיון.
הרב מיכאל מירון הי"ו מלוד
