פרשת שמות
התורה מספרת לנו על ירידתו של יעקב ובניו למצרים, התורה מתארת ומספרת איך זרעו של יעקב גדל במהירות והפך לעם גדול.. "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד ותמלא הארץ אותם".
המצרים אינם יודעים כיצד להתמודד עם העם הזה, העם שנוצר במספר שנים, עם שמאיים, לדעתם, להפר את הסטטוס קוו השולט במצרים, הם מפחדים שבני ישראל יקומו יום אחד וילחמו בהם. יושב פרעה עם יועציו ומגבש תוכנית שטנית איך לדכא את העם הזה "הבה נתחכמה לו", הבה נרמה אותם ונהפוך את העם הזה לעם של עבדים, נוציא מהם את היכולת אפילו לחשוב על מלחמה במצרים..
התוכנית מתבצעת ביעילות רבה, יעילות מצרית אופיינית. המדרש(שמות רבה א, י), מספר לנו איך אירע שלאט לאט הביאו המצרים את בני ישראל לעבוד עוד ועוד, כך עד שהפכום לעבדיהם הנרצעים. וכך מספר המדרש: "וישימו עליו", עליהם לא נאמר, אלא "עליו". תנא דבי רבי אלעזר בר רבי שמעון, מלמד שהביאו מלבן ותלו בצווארו של פרעה, שאם היה אחד מישראל, שאומר להם, אסטניס אני, אומרים לו, כלום אסטניס אתה מפרעה?!' מבהיל! המדרש מספר לנו איך פרעה עצמו יצא בתחילה לעבוד כדי להראות לכולם שיש כאן משימה לאומית, הביאו מלבן ותלו בצווארו של פרעה בכבודו ובעצמו! ומי רואה את המלך יוצא לעבודה ואינו יוצא?! כולם יוצאים! ואם היה אי מי אומר שקשה לו, שהוא אסטניס, מיד היו גורמים לו להרגיש בושה.. 'וכי אסטניס אתה יותר מפרעה שעובד קשה?! המלך בעצמו עובד קשה עם מלבן בצווארו ואתה מתפנק?!' כך אט אט העבידו את בני ישראל, בתחילה בלשון רכה, לאחר מכן בלשון קשה יותר, ממשימה לאומית זה הפך לחובה לאומית, שוויון בנטל כמובן לא היה שם, וכך עד שהדבר הפך לשעבוד קשה, איום ונורא.
בני ישראל התרגלו לעבוד בפרך כעבדים מבטן ומלידה ושכחו, כאילו לא ידעו מעולם, שישנה אפשרות אחרת, שאדונים הם לעצמם, בני ישראל הפכו לעם מדוכא ומשעובד לחלוטין. מספרת לנו התורה דבר מעניין. המטרה של פרעה ויועציו בשעבוד בני ישראל הייתה להחליש את העם, להקניט ולהקטין אותו, לשבור את רוחו.. לכאורה מדובר היה בתוכנית מבריקה, בכל מקום אחר על פני ההיסטוריה עמים שלמים נכחדו בהופכם לעבדים, עמים שלמים איבדו את הזהות הלאומית שלהם. אבל כאן קרה דבר אחר. התורה מספרת לנו שלבני ישראל זה לא קרה, הם שמרו על ייחודם כעם! הם אמנם היו ממש על הגבול וכפי שמסופר בהמשך שהיו בני ישראל שקועים ממש במ"ט שערי טומאה, ושאילו היו בשער החמישים שוב לא היו נגאלים, אבל מכל מקום הם עדיין לא נכנסו בשער הזה, הם היו ממש על הגבול הדק וכמעט שחצו אותו.. ובאמת צריך להבין, איך זה קרה? איך עם ישראל הצליח לשמור על הייחודיות שלו בתוך השעבוד הנורא הזה??
מגלה לנו התורה סוד עצום ונפלא! עם ישראל הינו עם מיוחד, "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ". עם ישראל ככל שמענים אותו יותר, ככל שמציקים לו יותר, כך הוא רק גדל יותר ויותר בכמות ובאיכות.. ובאמת השאלה במקומה עומדת, איך ניתן להסביר דבר שכזה?
שלמה המלך ע"ה אומר בקהלת (ח, ט), "עת אשר שלט האדם באדם לרע לו", מביא רבנו האור החיים הקדוש את דברי הזוהר הקדוש: 'כד בעא קודשא בריך הוא למעבד ליה עמא חדא עמא שלים, אי לאו דנחתו בקדמיתא למצרים ולא יצטרפו תמן לא הוו עמא יחידה דיליה..' והסביר באור החמה: 'כמו שהעופרת מצטרף בו הכסף, כך צירוף הקדושה הוא על ידי שליטת הקליפות..' וגם בשער הכוונות (דרוש א בעניין פסח ויציאת מצרים), כתב: 'וכל עניין הגלות הזה של מצרים היה לצרף ולתקן בחינת ניצוצות הקדושות ההם, בסוד "ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים" (דברים ד, כ). והבן זה, כי נדמה מצרים אל כור אשר בתוכו ניתך הזהב ונפרד מן הסיגים..'
אומר רבנו הקדוש: 'כשיעור העינוי היו מוציאים ומבררים חלק הטוב ומתרבה חלק הטוב וְכֵּן יִפְרֹץ..' כלומר כל הטוב של האדם מתברר והולך כאשר הוא מתמודד עם מצבים קשים ביותר, קומתו הרוחנית של האדם מתגלה לעינינו בשעה שהוא צריך לתגובה על דברים נוראים שקורים לו.. ההתמודדות של עם ישראל עם צרות ורדיפות במהלך השנים הרבות החזיקה את עם ישראל בחיים כעם, עם סגולה!
שמעתי מסבירים על השאלה בהגדה של פסח שם אומרים אנו כולם ביחד, אף שרים זאת, משפחה משפחה ומנגינותיה: 'והיא שעמדה לאבותינו ולנו שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו, אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם' ונשאלת השאלה מיהי אותה שעמדה לנו ולאבותינו? ישנם מספר הסברים בזה. ואני שמעתי אומרים שב'הִיא', הכוונה לגלות שעברה על בני ישראל במצרים, אותה הגלות היא שעמדה לעם ישראל בצרתו, היא זו שהחזיקה אותו שישאר כעם, עם סגולה. דווקא כשהרע מתגבר, דווקא אז כח הטהרה והקדושה מתברר! עם ישראל היה עם נרדף כמעט בכל שנותיו, קושי הגלות והרדיפות עמדו לו לעמינו במהלך השנים ושמרו על ייחודיותו. אנוסים בספרד שבקושי ידעו מהי יהדות כיון שהגויים הכריחו אותם להמיר את דתם, אותם אנוסים ידעו שהם טובים יותר משכניהם, הם ידעו שהאינקוויזיציה לא תרדוף אותם בצורה אכזרית וחסרת רחמים סתם, הם ידעו שמפחדים מהם, ממה שהם מסמלים, מהאמת שזורמת להם בוורידים, הם עלו על המוקד בשמחה תוך קריאת שמע ישראל והראו כי עם ישראל הינו עם נצחי שאי אפשר לנצח אותו ברדיפות נוראיות ככל שיהיו, רדיפות אלו רק שומרות עליו על עם זה ומחזקות אותו! עם ישראל עבר תלאות רבות בפולין של המלכים והפריצים, במדינות ערב של החליפים ודומיהם, עם ישראל נבנה מחדש בעוצמה שאינה זכורה בהיסטוריה דווקא לאחר השואה האיומה, ושלא יהיו טעויות, הכוונה היא לעולם התורה שיש לנו היום.
הבעיה של עם ישראל היא דברים כגון אלו המתרחשים כיום, "וישמן ישורון ויבעט.." בשעה שהשמש זורחת, בשעה שהכול ורוד, כשטוב לנו, זה הזמן בו אנו נוטים לשכוח את הקב"ה, אנו נוטים להאמין בכוחנו האישי. זהו פרק שהתורה מלמדת אותנו בפרשת עקב (דברים ח, יב-יח), "פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת: ובקרך וצאנך ירביון וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה.." יבוא יום ויהיה לו לאדם היהודי עושר רב, הרבה מאד כסף וזהב. יהיו לו בתים טובים, היהודים יבואו מהגולה ויקימו להם מדינה, ויהיו חלילה מלחמות ובסיעתא דשמיא ננצח את אויבנו, צריך לזכור ולא לשכוח שאין כוחי ועוצם ידי, אלא הכל הוא מאת הקב"ה ששומר עלינו בהשגחה פרטית, שלא נגיע חלילה למצב של "ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים: המוליכך במדבר הגדל והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים המוציא לך מים מצור החלמיש: המאכילך מן במדבר אשר לא ידעון אבותיך למען ענותך ולמען נסותך להיטבך באחריתך ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה: וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל"
שנדע נבין ונאמין, שכל הניצחונות שניצחנו את אויבינו בכל חזית וחזית, היא כי הקב"ה איתנו והוא נתן נותן ויתן לנו את הכח לנצח את אויבנו.
יהי רצון שבקרוב ממש נזכה לגאולה שלמה ולמלכות ה' בעולם כולו.
הרב שמואל בראשי הי"ו מירושלים
