ר' יוסף מודזגברישוולי בדברי תורה למפרשת במדבר'

ר' יוסף מודזגברישוולי  בדברי תורה למפרשת במדבר'

פרשת במדבר

"וידבר ה' אל משה במדבר סיני"

עם ישראל עולה מן המדבר 'מי זאת עולה מן המדבר' (שיר השירים ג-ו) וגם התורה מן המדבר והמשכן מן המדבר וסנהדרין וכהונה ולויה והמלכות וכל המתנות הטובות שנתן הקב"ה לישראל הן מן המדבר וגם הנבואה מן המדבר, והמילים עולה מן המדבר אינן כפשוטו אלא שעיקר עלייתם של ישראל ומעלתם מהמדבר, שהרי התורה ניתנה במדבר. ואם כן איזו מעלה יש במדבר שמכוחה זכתה המדבר לשמש יסוד ומקור לכללות מעלותיהם של ישראל?

אלא נראה לומר כי המדבר מרמז על ענווה שהוא מקום צחיח ושמם ואין לו במה להתפאר ולהתהלל, ודבר זה הוא עצמו מעלה גדולה שהענווה היא תנאי לכל המעלות שזכו להן ישראל במדבר ובראשן האמרה שהענווה היא מ-48 קנייני התורה, וכן דרשו חז"ל לעניין קניין התורה (עירובין נד) אם אדם משים עצמו כמדבר הזה שהכל דשין בו תורה ניתנה לו במתנה, וכן דרשו על הפסוק "וידבר ה' אל משה במדבר סיני" כל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר אינו יכול לקנות את התורה והחוכמה, ואמרו (תענית ז) מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך אף דברי תורה אין מתקימין אלא במי שדעתו שפלה, ואמרו (אבות א) משה קיבל תורה מסיני, מהו מסיני? שהיה לו לכתוב בסיני? אלא שמשה רבנו זכה לתורה מחמת ענוותנותו "והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה" ומניין משה קיבל את הענוה שלו? 'מסיני' שהר סיני היה הנמוך והשפל שבהרים ודווקא משום כך זכה שתינתן עליו תורה, שהרי הקב"ה הניח כל הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני ולא גבה הר סיני למעלה.

ומובא במדרש על הפסוק "גאות אדם תשפילנו" (משלי כט-כג) זה תבור וכרמל שבאו מסוף העולם מתגאים לומר שאנו גבוהים ועלינו הקב"ה נותן את התורה "ושפל רוח יתמך כבוד" (שם) זה סיני שהשפיל עצמו לומר שאני נמוך ועל ידי זה תמך הקב"ה כבודו עליו ונתנה עליו תורה וזכה לכל הכבוד הזה. אך יש להקשות, מדוע ניתנה התורה במקום צחיח ושמם, הלא התורה יש בה חיות והיא נותנת פירות אם כן מדוע לא ניתנה במקום מלבלב ופורח? כתוב "ואתם הדבקים בה' אלקכם חיים כלכם היום" הכוונה דבוקים ממש כמו אדם שטבע בים וזרקו לו חבל ואמרו לו תפוש את החבל ונציל אותך שאם לא יחזיק יטבע, כך אדם שקשור לתורה חי ומי שלא קשור לתורה מת.

משה רבנו מוכיח את עם ישראל על בעל פעור וזה לעומת זה עשה ה' שבעל פעור כתוב שם "הנצמדים לבעל פעור" וגם "ואתם הדבקים בה' אלקכם חיים כלכם היום", הדבקים בה' לעומת נצמדים לבעל פעור. וזה שאמר הרמב"ן 'ולדבקה בו' – ואתו תעבודו ובו תדבקון להזהיר שלא יעבוד אחר בלתי ה' לבדו, שלא יחשוב על משהו אחר בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך.

שנזכה להיות דבקים בה' יתברך (רבה אמונתך)

שבת שלום

ר' יוסף מודזגברישוולי הי"ו מלוד

Write a Comment

Your e-mail address will not be published.
Required fields are marked*