פרשת צו
"אשר נשיא יחטא" (ד-כב)
על גודל הפגם אפילו בעבירה אחת אנו רואים שהתורה אומרת 'אשר נשיא יחטא' אפילו פעם אחת כמו שנאמר "וסביביו נשערה מאד" מלמד שהקב"ה מדקדק עם צדיקים אפילו כחוט השערה.
וכן אמר הגר"ח מוולז'ין בנפש החיים שער א' שביאר את מדרגת האדם הראשון קודם החטא ומדרגתו לאחר החטא, וכתב קודם החטא היצר הרע לא היה בתוכו של האדם ולא היה פנימי אלא היה חיצוני והיינו שהאדם היה ישר לגמרי והיה בו כח הקדושה וכל ענייניו ומעשיו היו זכים וברורים, וכשם שבכח אדם לקפוץ לאש אם ירצה – כך היה בבחירתו של אדם לחטוא, מה שאין כן אחר החטא היצר נהיה פנימי, וכל מעשה שיעשה יש בו טוב ורע בערבוביה, ואי אפשר שיהיה הכל בלי שום פניה ונגיעה. ובזמן מתן תורה פסקה זוהמתן וחזרו ישראל למצב שקודם החטא, וכשחטאו בעגל חזרו לאותו מצב, ומה שאמר השם יתברך לאדם כי ביום אכלך ממנו מות תמות, אין הכוונה קללה ועונש, כי מפי עליון לא תצא הרעה, אלא שעל ידי האכילה תתערב באדם הזוהמה של הרע ולא יהיה תיקון להפרידה כדי להיטיב לאדם אלא על ידי המיתה והעיכול בקבר. וזהו העניין ועתה פן ישלח ידו לקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם, והרי רצון השי"ת להיטיב לברואיו ומה יש בכך אם יחיה לעולם? אלא שאם יאכל מעץ החיים ישאר האדם חס וחלילה בלי תיקון, כיון שיחיה לעולם וידבק בו עולמית הטוב והרע, ולטובתו של האדם השי"ת גירשו מגן עדן כדי שיגיע לתיקון. וזה גם עניין 'ובלע המוות לנצח' שבעת קץ הימין שיתבער אז הרע מן העולם ממציאותו כמו שכתוב: "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" (זכריה יג) אזי לא יהיה צורך בעניין המיתה כלל (עכת"ד).
ולמדים מכאן יסוד גדול שאם יעמוד בפני אדם שתי אפשרויות או שיחיה לעולם באין סוף כאשר מלאכים צולים לו בשר ומצננים לו יין ובודאי היה עושה מעשים טובים ומצוות לאין סוף אבל יחיה את זה עם עוון אחד, או אפשרות שניה שיפסיד חיי נצח הללו וימות אבל יתנתק מן הרע שנתפש בו החטא, עם כל זה כדאי לו יותר יום המיתה. ועל כן השי"ת ריחם עליו וגירשו מגן עדן פן ישלח ידו, ואם זה על עוון אחד מה יאמר אדם המלא בעבירות? נמצא, כאשר מדקדק הקב"ה עם חסידיו לטובתם הוא, כדי להשלים את תיקונם. (יקרה מפנינים)
"והשיב את הגזלה אשר גזל" בשו"ת 'מראה יצחק' דן בשאלה אם מותר לראובן לקחת דבר מאכל משמעון בלא ידיעתו ולהאכילו לשמעון בעצמו שהוא בעל המאכל, האם חשיב גזלה או שמחמת שהחזירו לשמעון בעליו שלא בידיעתו מקיים בזה מצוות והשיב את הגזלה? והביא ראיה מדברי רש"י בפרשת תולדות (כז-ט) שרבקה אמרה ליעקב "לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טובים" ואומר רש"י קח לי – משלי הם ואינם גזל, שכך כתב לי בכתובה ליטול שני גדיי עזים בכל יום. ולכאורה משמע מזה שאם לא היו הגדיים שלו היה בדבר משום גזל ואף על פי שהיו מיועדים לאכילה עבור יצחק עצמו.
שבת שלום
ר' יוסף מודזגברישווילי הי"ו מלוד
