פרשת משפטים
בפרשתנו התורה מגוללת את סיפור עלייתו של משה רבינו להר סיני לקבל את התורה.
וכך נאמר: "ואל משה אמר עלה אל ה' אתה ואהרון נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל והשתחויתם מרחוק. וניגש משה לבדו אל ה' והם לא יגשו" (שמות כד, א-ב).
הקב"ה מצווה את משה רבינו לכנס את ראשי העם, הלא הם שבעים הזקנים ולעלות להר סיני, אך מדגיש כי משה רבינו יעלה לבדו להר, אכן משה מצווה את הזקנים להמתין לו למטה ולא לעלות: "שבו לנו בזה עד אשר נשוב אליכם"
מדוע לא הרשה הקב"ה לזקני ישראל לעלות להר יחד עם משה? מה פשר ההשתחוויה מרחוק?
ע"מ להבין זאת, יש להתבונן בפרשת שמות, כאשר הקב"ה שולח את משה ואהרון לדבר עם פרעה, משה מכנס את שבעים הזקנים במטרה ללכת כולם אל פרעה ולדרוש את שחרורם של עם ישראל לחופשי. וכן אומר הכתוב: "ואחר באו משה ואהרון ויאמרו אל פרעה" וגו'. ומפרש רש"י שם: "אבל הזקנים נשמטו אחד אחד מאחר משה ואהרון עד שנשמטו כולם קודם שהגיעו לפלטין, לפי שיראו ללכת. ובסיני נפרע להם הקב"ה שנאמר 'וניגש משה לבדו והם לא יגשו' – החזירם לאחוריהם".
משה רבינו היה אמור להתייצב מול פרעה עם פמליה מכובדת ביותר, פמליה המונה מעל שבעים איש, כאשר יראה פרעה את המשלחת הגדולה, ישפיע עליו הדבר ויגרום לו לשחרר את עם ישראל. אך הזקנים לא רצו לעמוד מול פרעה, לכן כל אחד בתירוצו הוא נמנע ללכת עם משה ולהעניק לו רוח גבית וחוסן מורלי, ומשה נאלץ להתמודד לבדו למול פרעה השליט על הארץ.
נתאר לעצמנו את הרגשתו של משה רבינו, אדם כבד פה וכבד לשון, שברח ממצרים ועכשיו חוזר בציווי אלוקי להוציא את בני עמו משעבוד, אוסף את מנהיגי העם והם מותירים אותו להתמודד לבד מול מלך אכזרי וקר רוח. אינו דומה אדם שמתמודד לבד מול אתגר קשה לאדם שחבריו עומדים לצדו בשעה הרת גורל. הקב"ה לא שכח את התנהגותם זו ונפרע להם במעמד הר סיני, הזקנים היו בטוחים שהם יעלו יחד עם משה לקבל את התורה, כל אחד ואחד לבש בגדי שבת מיוחדים והמתין בקוצר רוח לשעה המיועדת. אולם דווקא אז הגיעה הוראה מאת ה' כי אותם הזקנים שלא עמדו לצד משה כשהיה צריך אותם, אף עתה לא יעמדו לצידו במעמד רם ונישא זה.
נמצאנו למדים יסוד חשוב בהנהגת הקב"ה עם בריותיו – מידה כנגד מידה. הקב"ה לא אוהב אנשים כאלה, שכשצריך אותם הם נעלמים, מוצאים את כל הסיבות לא להשתתף עם הציבור, מתרצים תירוצים כדי לא לקחת חלק בעול הציבור, לכן הותיר אותם מאחור בשעה גדולה וקדושה לעם ישראל, כדי שכולם ידעו ויבינו שה' רוצה את האנשים הנושאים בעול עם חבריהם.
אך הסיפור של אותם הזקנים לא נגמר כאן. כאשר התאוננו בני ישראל במדבר לפני ה' על שהוציאם ללכת במדבר, חרה אפו של הקב"ה וכעונש על כך: "ותבער בם אש ה' ותאכל בקצה המחנה" ופירש רש"י: "בקצינים שבהם ובגדולים", האש שרפה את גדולי עם ישראל, וכן מבואר במדרש רבה (במדבר רבה טו, כד): "ומנין שאותן זקנים שעלו להר סיני נשרפו? שנאמר 'ותבער אש בעדתם' ואין עדה אלא סנהדרין שנאמר 'והיה אם מעיני העדה נעשתה בשגגה' וכתיב: 'ואם כל עדת ישראל ישגו', וכן הוא אומר: 'ואף אלהים עלה בהם ויהרוג במשמניהם' – אלו סנהדרין".
רעיון זה ניתן לראות בפירושו של החת"ס בנוגע להופעתם של המלאכים בספר בראשית. כאשר יעקב אבינו עובר את מעבר יבק בדרכו להיפגש עם עשיו, נגלה אליו מלאך ונאבק עמו שנאמר "ויאבק איש עמו" ופירש רש"י זהו שרו של עשיו. וכאשר יוסף מחפש את אחיו נגלה אליו מלאך ככתוב: "וימצאהו איש והנה תועה בשדה" ומפרש רש"י זהו גבריאל.
שואל החת"ס: הרי בשני הפסוקים כתוב 'איש', אז מנין לו לרש"י שפעם אחת זה שרו של עשיו ופעם אחת זה גבריאל המלאך?
התשובה היא פשוטה: לפי דיבורו והנהגתו ניתן לדעת מיהו המלאך, אצל יעקב אבינו, המלאך נלחם איתו כל הלילה, ולקראת הבוקר יעקב מבקש שיברך אותו, אז הוא נזכר שהוא צריך ללכת, יש לו משהו דחוף, הוא צריך לומר שירה.. כל הלילה הוא נאבק עם יעקב ועכשיו הוא צריך לחמם את הגרון כדי לשיר.. אחד כזה הוא שרו של עשיו. אך אצל יוסף, ה'איש' יוזם ומציע עזרה ליוסף "וישאלהו האיש לאמר מה תבקש". אחד כזה שנחלץ לעזרתו של הזולת הרי הוא מצד הקדושה.
הרב יוסף אלאשוילי הי"ו מלוד
לע"נ רוזה בת אברהם הנו' מן פנינה כלה אשת יחיאל ת.נ.צ.ב.ה.
