פרשת 'כי תצא'
במסכת סנהדרין [עא.] נאמר: תניא, בן סורר לא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב? דרוש וקבל שכר.. אמר ר' יונתן, אני ראיתיו וישבתי על קברו".
המפרשים עוסקים הרבה בברייתא זו, לבאר במה נחלקו תנא קמא [התנא הראשון] ור' יונתן? כי זה דוחק לפרש שהמחלוקת היא עובדתית גרידא, האם היה מקרה כזה או לא, כי אז נמצא אחד התנאים טועה במציאות. מפרש המהרש"א שכוונת תנא קמא היא, שלא היה ולא יהיה מצב שהורים יביאו את בנם לההרג על שם סופו, כי בני אדם אינם מסוגלים להבין שיש להתייחס כל כך בחומרא על דברים של מה בכך, הם נוטים להקל ולסלוח לילדיהם. וכדברי ר' שמעון "וכי מפני שאכל זה תרטימר בר ושתה חצי לוג יין איטלקי, אביו ואמו מוציאין אותו לסוקלו?! כלומר, אביו ואמו אינם יכולים לגרום לו עונש כל כך חמור על מה שעשה להם. ולמה בכל זאת נכתבה פרשה זו בתורה? כדי שנדרוש אותה ונקבל שכר, כי על ידי ההתבוננות בפרשה, נראה ונלמד כיצד היה ראוי להענישו, אפילו על דבר שבעינינו הוא קל ערך, כי בענייני חינוך צריך להתבונן במה שיקרה בעתיד, ויתכנו מצבים שימות זכאי ואל ימות חייב. ומכוח לימוד הפרשה, יקפידו על חינוך הילדים ועל כך יקבלו שכר, וכמו שאמרו חז"ל: הני נשי במאי קאי זכיין [אותן נשים, במה הן זוכות, הרי אין הן לומדות תורה ופטורות מרוב המצוות]?, שמגדלין בניהם לתלמוד תורה.
ומסיים המהרש"א: אבל בזמן הזה אין נותנים לב לזה, וכל אחד מחפה על בנו, אף שהוא באמת חייב מלקות ומיתת בית דין, ואין מוכיחין אותן, והנערים הולכים רוב ימיהן בביטול תלמוד תורה. ואמרינן בפרק טז' דשבת: "לא חרבה ירושלים אלא בשביל שבטלו בה תינוקות של בית רבן".
ורבינו בחיי מפרש, שהכוונה ב"דרוש וקבל שכר", היא שנתבונן כמה מסירות נפש דורשת התורה מההורים, שבראותם את בנם הולך בדרך לא טובה, שעלולה להביאו לחיוב מיתה, עליהם להיות נכונים להביאו לבית דין, כדי שימות זכאי ולא ימות חייב. עליהם להבין, שהעולם הבא של הבן חשוב לאין ערוך מהבלי העולם הזה, וגם כדי להרתיע בנים אחרים ממעשים דומים, וכל ישראל ישמעו וייראו. ושנזכה לראות דור ישרים מבורך.
הרב אילן שמילה הי"ו מלוד
