פרשת "בשלח"
המעשה הגואל
פרשתנו, פרשת הגאולה, ראויה לעיון והעמקה. היעלה על הדעת, עם שלם הסובל זה 210 שנות פרך ושעבוד, לאחר שהקב"ה מביא על המצרים שואה בעשרת המכות, יוצאים הם בחיפזון, בלילה מארץ מצרים הסגורה והמסוגרת, לא לפני שעם ישראל מצווים בשתי מצוות – מילה, וקורבן פסח, בו כל משפחה הייתה מחויבת לקחת שה שתהיה למשמרת מיום העשירי בניסן ועד יום ארבעה עשר בו, לשמרו למשרת, ולאחריה להקריבו, ואת דמו למרוח על פתח הבית.
דבר המצריך ביאור. מדוע רגע לפני הגאולה, מצווים עם ישראל דווקא במצוות אלו?
לדעת הפרשנים, גלום כאן יסוד גדול. כי גם אם הגיע שעת הגאולה, היא מחויבת להתבצע, ע"י מעשה מצווה. כי מהותה של מצוות המילה, היא שלימות בגופו של האיש היהודי, וכי אז הוא מכשיר את עצמו לקבלת ה"אור". מצוות קרבן פסח נועדה להכשיר את נפשם ונשמתם – "שלימות הנפש", וזאת, מפאת היותם שטופים בעבודה זרה בזמן שהותם במצרים, ונצטוו את אותה העבודה זרה (השה שהיה הע"ז שלהם) לשחוט, ובמסירות נפש של ממש, (לעיני המצרים ההמומים, שיכלו להזיק להם, בראותם שוחטים את אלוהיהם לנגד עיניהם). ולכן, נצטוו להעמיד את השה למשמרת במשך ארבעה ימים, בכדי לעמוד במלחמה פנימית קשה, ראשית, להם עצמם ולהרגלם מזה שנים, ושנית, חיצונית – כלפי המצרים שיכלו להזיק להם, על אומץ רוחם ומסירות נפשם, להשפיל את אלוהיהם…
רק שתי המצוות האלה, יכלו לטהר אותם "להכשירם לגאולה". כי הם משלימים האחד את השני, כהכנה לגאולה הנכספת.
זאת ועוד: פרשה זו באה ללמדנו, כי ההכנה העצמית, הינה הכרחית לגאולה. הסיפור הבא היא דוגמא לכך.
רבי נחום ובעל הפונדק
מסופר על הגאון רבי נחום מצ'רנוביל זצ"ל, שהיה מתאבל על חורבן הבית מידי לילה באמירת תיקון חצות בבכי קורע לב. פעם נקלע לפונדק, וכדרכו קם בחצות הלילה לבכות על חורבן הבית, דבר שעורר את בעל הפונדק. בעל הפונדק מיהר אליו ושאלו:
" מדוע בוכה הרבי כ"כ, האם קרה משהו?".
"לא, אני בוכה על חורבן בית המקדש והגלות" – ענה הרב.
ומה המקום כ"כ לקינה" – שאל בעה"ב את הרבי?
"מה אינך יודע, שפעם היה לנו בית המקדש – סמל השפע והברכה לעם ישראל ולעולם כולו, ומאז נחרב וגלינו מארצנו סובלים אנו בגלות המרה, ואני מבקש מה' שישלח לנו את הגאולה השלימה ויביא לנו את המשיח… ונעלה לארץ ישראל…" המוכן אתה לעלות לארץ? – הקשה הרבי.
"אלך ואתייעץ עם אשתי", מי יודע אם זה כדאי", ענה בעל הפונדק.
חזר מאשתו ותשובה בפיו: "לא, איננו מוכנים לעלות לארץ!", כי חבל לנו על החווה, על התרנגולים, העיזים והפרות… וכי נעזוב את כל זה ונעלה לארץ לקראת המשיח?"…
רבי נחום לא הרפה: "ומה כל כך טוב לך כאן, הרי יש לך את הטטרים – הגנבים והשודדים, שמתנפלים עליכם והורגים בכם ללא רחם…?", הקשה הרבי!
לא ידע בעל הבית מה להשיב, כי נעתקו מילים מפיו, הלך ושאל ב"אורים ותומים" – באשתו, ותשובה בפיו:
"אמור לרב נחום, שיתפלל לה' שישלח במהרה את הגנבים והשודדים לארץ ישראל, ואנו נישאר כאן עם העיזים והפרות…".
וכבר אמר רבי זושא מהניאפולי זצ"ל: כי "הרבה יותר קשה להוציא את הגלות מהיהודים מאשר להוציא את היהודים מן הגלות".
פרשת הגאולה, היא אקטואלית חיה וקיימת לכל אורך חיי האדם. ל"גאולת הכלל" ול"גאולת הפרט". אין אדם בעולם, שאין לו שעה של התעוררות בחייו, שעה של הארת פנים מהבורא, בו פותחים לו פתח של תקווה ומכוונים אותו מן השמים. מחובתו לתפוס רגעים נעלים אלה ולהמשיך בהם. שם נמדדת גדלותו של האדם ודרגתו.
כי אז תראה שפע ברכה והצלחה והתגשמות המשאלות.
בעבודה שיטתית ובצעידה קדימה, נזכה לחירות הגוף והנפש, לאור הגנוז ליחידי סגולה.
הרב יצחק גאגולה הי"ו מרחובות
