פרשת 'כי תשא'
"יישר כח ששברת!"
במרכז הפרשה קוראים אנו את חטא העגל, כאשר מצד אחד אין זה נתפש הכיצד ירדו הם לשפל מדרגה שכזה, ובמיוחד לאחר שהגיעו ברום המעלה והיו כמלאכים ממש. אך התמיהה גדולה לא פחות על משה רבנו כאשר הוא רואה את העגל ומחולות: "ויחר אף משה וישלך מידיו את הלוחות וישבר אותם תחת ההר" (לט',יט). ומקשה הגאון הגדול רבי שמעון שקופ זצ"ל ב"שערי יושר" (בהקדמה) (ומובא ב"שלל רב"), הכיצד עשה זאת משה, ומה הוא חשב כאשר הוא שיבר את הלוחות, האם להשאיר את עם ישראל ללא תורה ח"ו? ומדוע לא המתין ללמד אותם את התורה עד שיתקנו את מעשיהם ולאחר מכן היה מבקש לוחות שניים?
ומשיב: היות ולמדים אנו מדברי חז"ל שבלוחות הראשונות היו סגולות מיוחדות מאוד, עד כדי כך ש"אלמלא נשברו הלוחות הראשונות – לא נשתכחה תורה מישראל", עם ישראל היו נכנסים לארץ ולא גולים לעולם והייתה מגיעה הגאולה וכו'… (עירובין נד.), משה רבנו שידע את המדרגה הגבוהה הזאת שהייתה ייחודית בלולות הראשונות, הבין שמצב זה הוא מסוכן, כי עלול להיות חילול ה' גדול מאוד, כאשר, יזדמן איש מושחת ומגואל במידות ומעשים רעים מחד ומאידך בקי בכל חדרי התורה. ולכן, בשיקול דעת של מנהיג כמוהו החליט בין שנייה כי עדיף שלוחות הראשונים ישתברו ובמקביל להשתדל לקבל לוחות חדשים, שיהיו שונים מהלוחות הראשונים, בעוד הראשונים היו מעשי אלוקים, כמו בגוף הכתב, הרי הלוחות האחרונים היו מעשה אדם – כאשר בשונה מלוחות הראשונים הלוחות השניים אינם מתקיימים אלא בתנאים וגדרים מיוחדים.
המסר עבורנו, הינו אקטואלי וחי. רמז הוא לכל מקבלי התורה, שיכין כל איש ישראל "לוחות" לעצמו – לכתוב עליהם את דבר ה', וכפי הכשרתו בהכנת הלוחות – כן תהיה קבלתו. בכך הוסר חששו של משה, כי לפי ערך האדם ביראת ה' במידות, שהוא לוח לבבו, לפי ערך זה יינתן לו מן השמים "קניין התורה".
עפ"ז יובן מדוע מסיימת התורה בפסוק האחרון בתורה: "ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל" (סוף פרשת וזאת הברכה). ומהו "היד החזקה"? מפרש רש"י (בשם חז"ל) "אשר שברת – יישר כח ששברת". דווקא כאן בפסוק האחרון של התורה, הקב"ה משבח את משה רבנו בזמן "ההספד" עליו – ששברת – "יישר כח!". מה פירוש הדברים?
לפי דברנו מובן: היות, והתורה כולה הינו ספר הדרכה, משה רבנו מורה לנו כיצד לנהוג – כי אם המסלול שהלכת אינה מתאימה לך ואינך יכול להתעלות בה ברוחניות , תבחר לך דרך אחרת המתאימה לך, בו תוכל לצמוח.
בספר "בני יששכר" ביאר, את מנהג הסביבון בחג החנוכה ומאידך את הרעשן שבחג הפורים – אשר מזה אלפי שנים אשר נוהגים לשחק בהם ילדי ישראל. למה הם מרמזים ומלמדים?
אך ידוע כי קיימת שתי סוגי הנהגות בעולם. כזה שבא לאחר השתדלות ובמסגרת טבעית – הנקראת מלמטה למעלה (הנקרא בלשון הזוהר: "אתערותא דלתתא"), וכזה שהיא בגדר נס שמימית שמעל הטבע וחסר כל סיכוי מבחינה טבעית – הנקראת מלמעלה למטה (הנקרא בלשון הזוהר: "אתערותא דלעילא") .
חג החנוכה הינו בגדר נס מלמעלה למטה – כמו הסביבון, לומר לך שבחג זה נעשו לנו ניסים בבחינה שמעל הטבע. מה שאין כן בחג הפורים – שכל הנס היה בבחינת מלמטה למעלה – כמו הרעשן, כאשר לאורך 12 שנים של סיפור מגילת אסתר התרחש הנס במסגרת הטבע, ורק בחיבור כל שרשרת המאורעות נראה הדבר כנס אחד גדול.
ההבדל בין הלוחות הראשונים לשניים מתבטא אף הוא בכך, שהראשונים היו בגדר של "אתערותא דלעילא" – מתנה מאת ה' שקבלנו, שאילו היינו משמרים אותה היינו בגן עדן עלי אדמות, כפי המפורש בדברי חז"ל, שלא היינו גולים בגלות הנוראה מזה אלפי השנים, פרנסה הייתה בשפע לכל, והגאולה השלמה הייתה כבר מאז. אך לדאבוננו חטאנו בחטא נורא והכל נהרס ונחרב. אז קבלנו את הלוחות השניים שזה בגדר "אתערותא דלתתא" – לפי המעשים של האדם יקבל את האורות והשפע הגלום בתורה (וזה הביאור "קיימו וקבלו היהודים" (מגילת אסתר) – קיימו מה שקבלו כבר. ומדוע? כי דרגת קבלת התורה בפורים הייתה שונה מאז קבלת התורה בסיני, וד"ל).
ייתן ה', ונזכה לקבל מאורות התורה ויביא לנו את הגאולה השלימה שיחזיר לעם ישראל את תפארתה בבניין ביהמ"ק השלישי, בב"א!.
הרב יצחק גאגולה הי"ו מרחובות
