פרשת בא
ויקחו להם איש שה (יב,ג)
פרשת בא היא הפרשה השלישית בספר שמות.
רז"ל אמרו (חולין ה) "אדם ובהמה תושיע ה' – אלו בני אדם שהם ערומין בדעה (כאדם הראשון, רש"י), ומשימין עצמן כבהמה" (דכאי דוח, רש"י). זהו שרמז הכתוב: "ויקחו להם איש שה" – על האדם לקנות את מידת הביטול בנפשו, ולשים את עצמו כשה, שיש בה מידת הביטול יותר מבבהמות. (אור התורה, שמות א' עמ' רפה).
מכת ארבה "בא אל פרעה". מצוה הקב"ה על משה ופוקד עליו לשוב אל פרעה ולהתרות בו לשלח את עם ישראל. עבדי פרעה למודי הניסיון מנסים לשכנע את אדונם להאזין לדברי משה. "הטרם תדע כי אבדה מצרים"? הם מבקשים להרשות ליהודים לצאת כדי לזבוח לאלוקיהם! פרעה נעתר ושב וקורא למשה ולאהרן. "מי ומי ההולכים" הוא שואל אותם, כשהם משיבים לו: "בנערינו ובזקנינו, בבנינו ובבנותינו, בצאננו ובבקרנו נלך כי חג ה' לנו" פרעה כועס. קורבנות וזבחים הם ענין לגברים בלבד! ומגרש אותם מיד.
האזהרה מתקיימת, מכת הארבה מכה בפירות, בירקות ובצמחים ופרעה ממהר לקרוא למשה ולאהרן ולהתנצל בפניהם: "חטאתי הפעם" הוא מתוודה ומבקש מהם להתפלל לקב"ה ולהסיר את מכת הארבה. כתוצאה מתפילת משה רוח חזקה נושאת את כל הארבה אל הים והמכה סרה מעל מצרים. פרעה, כצפוי, חוזר לסורו. מכת חושך משה נוטה את ידו על השמים וחושך מתפשט בכל ארץ מצרים. בשלושת הימים הראשונים המצרים לא יכולים לראות איש את רעהו; בשלושת הימים לאחר-מכן, החושך סמיך כל-כך עד שהם לא יכולים לזוז. בעוד המצרים סובלים מהחושך, לבני ישראל, היושבים בארץ גושן, יש אור. שוב קורא פרעה למשה ומבטיח לשחרר את בני-ישראל בתנאי אחד: עליהם להשאיר את הצאן והבקר במצרים. משה משיב בגאון: לא רק שנלך עם צאננו ובקרנו, גם אתה תיתן זבחים ועולות שנקריב לקב"ה. הדברים מכעיסים את פרעה: "לך מעלי! הישמר לך אל תוסף ראות פני, כי ביום ראות פני תמות"! משה, שמשיב לו בנחת: כדבריך כן אעשה – לא אוסיף לראות עוד את פניך. מכת בכורות, המכה האחרונה תוך כדי שיחה עם פרעה, מתגלה הקב"ה למשה ואומר לו על המכה האחרונה בה הוא עומד להכות את מצרים, לאחריה בני-ישראל יצאו ממצרים. משה ממהר להעביר את הנבואה לפרעה: "כה אמר ה', כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים, ומת כל בכור בארץ מצרים", כאשר עם ישראל יצא ממצרים, אפילו כלב לא יחרץ את לשונו! לבסוף, אומר משה, אתה עוד תבוא להתחנן בפני שנצא ממצרים. הקב"ה מצווה על משה לומר לעם ישראל לשאול כלי כסף וכלי זהב ממצרים, למען יצאו ברכוש גדול.
ישנו מוטיב חוזר בהתנהגותו של פרעה. מכשף עקשן, אכזר, חסר רחמים ומוביל את עצמו ואת עמו לתהום. חז"ל מסבירים ש"מלך פורץ גדר ואין מוחה בידו". ומלך, מבזבז את כל אוצרותיו על מנת לנצח במלחמה. מדוע? היות וכבודו של המלך והגאון שלו תלוי ועומד, מוכן הוא אף להקריב את חייו למען הניצחון שלו. לכאורה, כשפרעה כל פעם מהתל, נראה כאילו נתקלים בחומת אבנים בצורה שלא יודעת שובע ומהתלת כל פעם מחדש במשה ואהרון. כל פעם תנאים, כל פעם משאים ומתנים, כל פעם ניסיונות לצאת עם עוד רווח ולו מועט למען עצמו.
כי אני הכבדתי את לבו (י, א)
גזרות פרעה וקושי גלות מצרים לא באו מרצונות החופשי של פרעה אלא מפני שהקב"ה הכביד את ליבו, כדי שיתגלו ניסי ה' ונפלאותיו. (שיחה של הרבי, פ' וארא, תשל"ח)
כשיהודי נתקל ב'מיצר' – בדברים המונעים אותו מעבודת הבורא, ייתן את ליבו שמקור המניעות הוא למעשה הקב"ה עצמו, המבקש לנסותו, כדי שיגלה את כוחות נשמתו. קל לדבר. היצר בדמות פרעה. כל פעם מהתל. מלך זקן וכסיל. יחד עם זאת, אם נעבוד על עצמנו ובידיעה ברורה נקנה את מידת הביטול בנפשנו במאמץ ובמלחמה תמידית עם היצר, הרי שאתה הופך להיות חלק אחד עם המלך! מח לב כבד, העושים רצונו של הקב"ה. איברי הבהמה הללו, (בני אדם המשימין עצמן כשה) כשנקרבים על גבי המזבח, הופכים לחלק אחד עם האין סוף! (ביטול בתכלית המתבטא דווקא בשה).
ר' אבישי תתרושוילי – לוד.
