פרשת 'עקב'
תפילה מעומק הלב!
מאורעות חיינו מהתקופה האחרונה, מעידה עד כמה החיים הינם מפתיעים, בוודאי חיינו כיהודים. כאשר אויבינו מסביב אינם שוקטים לרגע, וכל שאיפתם היא להשמידנו. אך הבטחת בורא העולם על ידי שליחיו, הנביאים הקדושים, הם המחיים אותנו. מה נותר לנו לעשות ולפעול? להתפלל! מעומק הלב! נבאר את הדברים ביתר עומק והרחבה.
הגמרא (במסכת תענית דף יט ע"ב) מספרת: פעם אחת עלו כל ישראל לרגל לירושלים ולא היה להם מים לשתות הלך נקדימון בן גוריון (אחד משלושת עשירי ירושלים בזמן בית המקדש השני) אצל הגמון אחד, אמר לו: הלויני שתים עשרה מעיינות מים לעולי רגלים ואני אתן לך שתים עשרה עינות מים ואם איני נותן לך הריני נותן לך שתים עשרה ככר כסף וקבע לו זמן. כיון שהגיע הזמן ולא ירדו גשמים, בשחרית שלח לו: שגר לי או מים או מעות שיש לי בידך. שלח לו: עדיין יש לי זמן כל היום כולו שלי הוא. כך בצהרים … כך במנחה … לגלג עליו אותו הגמון אמר: כל השנה כולה לא ירדו גשמים ועכשיו ירדו גשמים? נכנס לבית המרחץ בשמחה. עד שהאדון נכנס בשמחתו לבית המרחץ נקדימון נכנס לבית המקדש כשהוא עצב נתעטף ועמד בתפלה. אמר לפניו: רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי אלא לכבודך עשיתי שיהיו מים מצויין לעולי רגלים. מיד נתקשרו שמים בעבים וירדו גשמים עד שנתמלאו שתים עשרה מעינות מים והותירו. עד שיצא אדון מבית המרחץ נקדימון בן גוריון יצא מבית המקדש. כשפגעו זה בזה, אמר לו: תן לי דמי מים יותר שיש לי בידך. אמר לו: יודע אני שלא הרעיש הקב"ה את עולמו אלא בשבילך אלא עדיין יש לי פתחון פה עליך שאוציא ממך את מעותיי שכבר שקעה חמה וגשמים ברשותי ירדו. חזר ונכנס לבית המקדש נתעטף ועמד בתפלה ואמר לפניו: רבונו של עולם הודע שיש לך אהובים בעולמך. מיד נתפזרו העבים וזרחה החמה. באותה שעה אמר לו האדון: אילו לא נקדרה החמה היה לי פתחון פה עליך שאוציא ממך מעותיי. והשאלה: מדוע חיכה נקדימון בן גוריון לרגע האחרון ולא התפלל במשך כל החודשים שהיו בידו?
עוד: הגמרא במסכת מכות (דף יא עא') מביאה, כי אמותיהם של הכוהנים הגדולים היו מביאות לרוצחים (בשגגה) בערי המקלט אוכל – "כדי שלא יתפללו (הרוצחים) על בניהם שימותו ובכך יצאו הם מערי המקלט לחופשי. כיצד נוכל להבין זאת: רוצחים שמתפללים האם יש לתפילתם ערך כל שהוא, שהרי רשעים הם? ובמה השפיעו האמהות שהיו מביאות להם אוכל?
עוד משהו הטעון ביאור: בתפילה הקצרה של כהן גדול בבית המקדש, ברגעים מיוחדים (יום הכיפורים), ובמקום מיוחד (קודש הקודשים), כך מתפלל כהן גדול: "…שתהא שנה זו … גשומה, ואל יכנס לפניך תפלת עוברי דרכים לעניין הגשם בשעה שהעולם צריך לו…". מדוע מתפלל הכהן הגדול דווקא על סיטואציה זו של הולך בדרכים?
תשובה: כי כלל גדול בידנו, שתפילה כזו שהיא לאחר שכלו כל הקיצין לעולם לא תחזור ריקם!!! לכן, נקדימון בן גוריון חיכה עד הרגע האחרון ואז התפלל תפילה שפעלה נסים גלויים. כך (מבאר הסבא מקלם זצ"ל) גם תפילתו של עובר דרכים, כאשר כולו שטוף בגשם זלעפות, הינה תפילה מנהמת הלב שיכולה לסכן את ירידת השפע והגשם לעולם (אילולא הכהן היה מתפלל). כך גם על אמהותיהם של הכוהנים הגדולים, הם המתיקו את חייהם של הרוצחים בערי המקלט לבל יהיה תפילתם בגדר "זעקה" מנהמת הלב. (ללמדך כוחה של תפילה שפועלת את פעולתה גם אם היא של "רשע" ! (מומלץ לעיין בדברי הימים ב, פרק לג, על מנשה מלך ישראל ).
זוהי כוחה של תפילה! המעט ממנה טעמנו בפינתנו זו הצנועה, אך כוחה גדול ובכוחה לחולל שינויים וניסים גלויים.
את הפסוק בפרשת השבוע "את ה' אלקיך תירא…" מפרש האלשיך הקדוש: "ואותו תעבוד" – "זו התפילה" ותגיע בתפילתך לדרגה של "ובו תדבק" ואז "ובשמו תישבע".
בשעה זו, בפתחו של חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, בהן כל לב יהודי ימס לקראת הימים הנוראים הבעל"ט, מה שנותר לנו הוא להתחזק במעשים טובים ובתפילה. נתפלל מנהמת הלב לאבינו שבשמים, ונזכה לגאולה האמיתית והשלמה!
שבת שלום, ובשורות טובות! שלכם,
הרב יצחק גאגולה הי"ו רחובות
