ויצא
שיחה של הרבי מלובייץ לפרשת 'ויצא'
פרשת ויצא בפרשתנו מתוארות שתי פגישות בין יעקב למלאכים, בפתיחת הפרשה ובסופה. הראשונה התרחשה כאשר יעקב היה בדרכו לחרן: "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם… וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה… וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים עֹלִים
התמ' סימון יוסף ג'אנאשוילי בדברי תורה לפרשת 'ויצא'
פרשת ויצא בפרשתנו כתוב "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה". לשם העיר באר שבע שני הסברים: א- על שם השבועה שנשבעו אברהם אבינו ואבימלך זה לזה בעת שכרתו ביניהם ברית.
הרב פינחס מוזגרשוילי בדברי תורה לפרשת 'ויצא'
פרשת ויצא פרשתנו נפתחת ביציאת יעקב אבינו מארץ ישראל לחרן, אל לבן הארמי "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה". בדרך לשם עצר ב"בית א-ל" שם התפלל לקב"ה ושכב לישון –
הרב מאיר מושיאשוילי בדברי תורה לפרשת 'ויצא'
פרשת ויצא "וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה, אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹקִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם". יעקב אבינו ע"ה פחד, כי הבין את קדושת המקום, שבו נמצא השם יתברך.
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'ויצא'
פרשת ויצא על הפסוק "וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים" רש"י מסביר: "מלאכים של ארץ ישראל באו לקראתו, ללוותו לארץ". עוד בהיות יעקב בחוץ-לארץ שיגר הקב"ה מלאכים מארץ ישראל כדי "ללוותו". המילה
הרב גבריאל מירלא בדברי תורה לפרשת 'ויצא'
פרשת ויצא '"ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו" הגאון ר' שמחה זיסל כתב באיגרת לבנו שעל פסוק זה פרש"י שהיה מתיירא מפני חיות רעות לפיכך נטל אבנים ועשאן כמין מרזב סביב
הרב אילן שמילה בדברי תורה לפרשת 'ויצא'
פרשת ויצא ״ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה״ מפרש רש״י, יציאת צדיק מן המקום עושה רושם, פנה זיוה, פנה הודה, פנה הדרה. וכן ״באר שבע״ בגימ׳ = 575. יעקב =
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'ויצא'
פרשת ויצא כאשר השיג לבן את יעקב אחרי המרדף אחריו, הוא טען כלפיו: "וְעַתָּה הָלֹךְ הָלַכְתָּ כִּי נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה לְבֵית אָבִיךָ, לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי?". השימוש בתורה בכפל לשון לא
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'ויצא'
פרשת ויצא כאשר השיג לבן את יעקב אחרי המרדף אחריו, הוא טען כלפיו: "וְעַתָּה הָלֹךְ הָלַכְתָּ כִּי נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה לְבֵית אָבִיךָ, לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי?". השימוש בתורה בכפל לשון לא
הרב יוסף מודזגברישווילי בדברי תורה לפרשת 'ויצא'
פרשת ויצא 'ויברכני ה' בגללך' אמנם לבן היה מזכיר שם שמים בפיו אך לא היה ליבו שווה עם פיו הכל היה כלפי חוץ. כמו שעני בא לשני אנשים ושניהם יברכו
