פרשת 'נשא'
"ואיש את קדשיו לו יהיו"– פירש רש"ימי שמעכב מעשרותיו ואינו נותנן, לו יהיו המעשרות (בלבד), אף שאין שדהו עושה אלא אחד מעשרה שהייתה רגילה לעשות.
מסופר במדרש : (תנחומא פרשת ראה ובתוס' תענית ט') מעשה באדם אחד שהיה מוציא מעשרותיו כראוי, והייתה לו שדה אחת שעושה אלף מדות, והיה מפריש ממנה אלף מדות (עשירית) למעשר, ומן הנותר היה מתפרנס הוא ובניו ובני ביתו כל ימיו.
כשהיגיע שעת מיתתו קרא לבנו ואמר לו: בני תן דעתך בשדה זו, כך וכך מידות היא עושה, כך וכך הייתי מוציא ממנה למעשר, וכל פרנסתי היה ממנה, וכך גם אתה תנהג כמו שאני נהגתי.
לאחר שמת אותו אדם, בשנה ראשונה הוציאה אלף מדות, והבן הפריש מאה למעשר כפי שציווהו אביו, בשנה שניה נכנסה בו רוח שטות ובמקום מאה הוציא רק תשעים למעשר, וגם היא פחתה מאה, וכן בשנה השלישית הוא פיחת עשרה והיא מאה, וכן ברביעית ובחמישית היה הולך ומפחית עד שעמדה על מעשרותיה, דהיינו שהוציאה רק מאה מדות כמו שיעור המעשר.
כשקרוביו שמעו דבר זה לבשו בגדים לבנים ונכנסו אליו לבקרו ופניהם היו שמחות. אמר להם: מדוע אתם שמחים בצרתי? אמרו לו: חס ושלום, לא באנו אלא לשמוח עמך, כיון שעד עכשיו אתה הייתה בעל הבית והקדוש ברוך הוא כהן (שהיה לך אלף מדות ונתת מאה), מכאן והילך נעשית אתה כהן והקדוש ברוך הוא בעל הבית.
וזהו שאמר הכתוב "ואיש את קדשיו לו יהיו", כלומר כשאדם אינו מפריש מעשרות כהוגן, לא יהיו לו אלא הקדשים כלומר המעשר.
וראיתי בספר ומתוק האור רמז מעניין לעשירות הכרוכה במעשר ולעניות הכרוכה באי נתינתו נמצא בפסוק (בראשית יג, ט): " אם השמאל ואימינה ואם הימין ואשמאילה:
אם השמאל – אם תקיים את הציווי "עשר" בשין שמאלית, כלומר תקיים את מצוות התורה ועשר כדין, אזי "ואימינה" – תחול בך ברכת העושר ואתה "תעשר" בשין ימנית.
אבל "ואם הימין" – אם תרצה שיתקיים בך "עשר" בשין ימנית ותנסה להתעשר על ידי הימנעות מנתינת מעשר, אזי "ואשמאילה" – תגיע למצב של "תעשר" בשין שמאלית, דהיינו: רק 'המעשר' לבדו יישאר בידך, כמו המעשה המובא לעיל.
מספר הרב גלינסקי זצ"ל": זכרני שהיינו בסיביר , בלילה, לאחר יום מתיש של עבודת פרך, ישבנו ושוחחנו. היו אתנו שני האחים לבית פונסקי, עשירים גדולים מקובנה. הקומוניסטים הארורים לא זו בלבד שהחרימו את כל רכושם והפכום לאביונים, עוד אסרום והגלום לסיביר על 'הפשע' הנורא של היותם עשירים.
אמר לי אחד האחים: לשני אנשים איני מסוגל למחול, לרב מקובנה ולרב מפונוביז'.
תמהתי: במה אשמים הרבנים באסונך?
ואמר: הם פקדו את מעוני לא פעם, להתרים לתורה ולצדקה, ונתתי בעין יפה. אבל הם ספרו על הצרכים הרבים, ובקשו שאוסיף על נדבתי. ואני כעסתי עליהם: תבואו כבר באיומי אקדח ותיקחו את כל ממוני וזהו…! ובאמת קרה שהקומוניסטים באו עם אקדח ולקחו הכל… ולא נשאר לנו כלום. לא מוטב היה לתת להם במקום לקומוניסטים…
התערב אחיו השיחה ואמר: ויודע אתה מה חורה לי? שהקומוניסטים גזלו רכוש שנאגר בעמל רב במשך שלוש מאות שנה! כשאני חושב על זה אני מזדעזע: יוצא מזה שאני ואבי וסבי, אב סבי, וסב סבי, כולנו טרחנו בשביל סטלין…כשעליתי ארצה, סיפרתי על כך לרב מפונוביז'. הוא זכר אותם היטב, ואמר בעצב: כשתבעתי מהם להוסיף על נדבתם, הם הצטדקו: אם נחלק כך לתורה ולצדקה מה יישאר לנו?
ואני אמרתי: להפיך, מה שאתם נותנים, זה מה שיישאר לכם.
הם חייכו….
וכן אמרו בגמרא (בבא בתרא יא ע"א) תנו רבנן, מעשה במונבז המלך שבזבז אוצרתיו ואוצרות אבותיו בשנות בצורת.חברו עליו אחיו ובית אביו, ואמרו לו: אבותיך גנזו והוסיפו על של אבותם, ןאתה מבזבזם?
"אמר להם: אבותי גנזו למטה ואני גנזתי למעלה. אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו. אבותי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי".
על כך באה התורה וקובעת, שבראש ובראשונה צריך לזכור שהמעשרות והצדקה אינם שלך אלא הם שייכים לקדוש ברוך הוא, אם יצר הרע מצליח לבלבל את האדם שלא ייתן צדקה ומעשרות, הרי זה רק משום שעדיין לא השתחרר מתחושת הבעלות על כספי הצדקה, לו היה מבין ומקיר שכספי הצדקה אינם שלו כלל וכלל(אף על פי שעמל עליהם), לא היו נופלות לו מחשבות אלא.
רק לאחר שנקבע בנפשו היסוד שכספי הצדקה שייכים לקדוש ברוך הוא, אז יתקיימו בו דברי חז"ל על הפסוק "איש אשר יתן לכהן – לו יהיה", שכאשר יהודי נותן מממונו לכהן, יברכנו הקב"ה בשפע של ברכה והצלחה.
שבת שלום ובבורך
הרב יוסף יצחק מירילאשוילי הי"ו מחולון
