פרשת "בלק"
"וישלח מלאכים אל בלק וגו' ארץ בני עמו לקרוא עימו" ( כ"ב,ה" )
ואם תאמר מפני מה השרה שכינתו על גוי רשע? כדי שלא יהיה פתחון פה לאומות העולם לומר: אילו היו לנו נביאים, חזרנו למוטב. העמיד להם נביאים והם פרצו גדר עולם (רש"י)
התואר "רשע" שהוצמד לבלעם תואם היטב את מעשיו ומעלליו, עצתו לבלק היתה להחטיא את ישראל בחמורה שבעוונות, בלעם ידע היטב את הסוד שאלוקיהם של ישראל שונא זימה, ודווקא משום כך ביקש להפילם כדי לגרום לקצפו של הקב"ה על ישראל, ובכך להגיע לתוצאה כאובה – נפילת עשרים וארבעה אלף איש מישראל. אולם כמה תמיהות עולות בעניין זה. מחד, כיצד תיתכן השפעה שאדם יגיע לדרגת נבואה? ומאידך יהיה מושחת ושפל שאין כדוגמתו? הרי על בלעם נאמר "ויודע דעת עליון", אם כן, כיצד יתכן להיות נביא רשע?
ועוד קשה: הרי הרמב"ם ( הלכות יסודי התורה פרק ז, הלכה א ) אומר "ואין הנבואה חלה על חכם גדול במידותיו ולא יהיה יצרו מתגבר עליו בדברי העולם אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד " ואולי הפלא העצום והתמוה הוא סוגיית דיבורה של האתון, אומנם לא ייפלא מה' דבר. אך לשם מה נעשה נס גדול כזה? הרי הדיבור נחשב למאפיין בולט של צלם האלוקים שבאדם, כמו שכתוב " ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה"(בראשית ב, ז ). אונקלוס תירגם "רוח ממללא" – רוח מדברת. אם כן מדוע עשה הקב"ה נס כזה גדול החורג מסדרי העולם?
בספר "מראש צורים" מבאר הרב משה רייס שליט"א את התמיהות.
אות פתיחת פי האתון היה לאות ולסימן על דבר נבואתו של בלעם. בספר "וזאת הברכה" נאמר: מפני מה השרה הקב"ה שכינתו על בלעם אף על פי שלא היה ראוי לה? כדי שלא יהיה פתחון פה לאומות העולם לומר: אילו היה לנו נביא כמשה – גם אנו היינו עובדים לקב"ה !
אכן, בלעם לא היה ראוי לנבואה והיא לא שרתה עליו אלא לשעה בלבד. כמו שכתוב "ויקר אלוקים את בלעם" (כג,ב ) וזאת כדי לסתום פיות המשטינים והמקטרגים.
טענה זו שהייתה בפי אומות העולם לא הייתה חד פעמית, היא חוזרת ונשנית גם בדורנו: אם נשאל אדם פלוני מדוע הוא אינו שומר תורה ומצוות ואינו מאמין בבורא? תשמע תשובה הלאקונית: אילו הקב"ה היה מתגלה לעניי ומחולל נס גלוי בפניי הייתי משנה את דרכי. הבעיה שהקב"ה לא עושה לי ניסים ואני עם הצרות עדיין לא רואה את הקב"ה.
טענה זו היא חזרה על דבריהם של אומות העולם, אשר תולים סיבת חטאיהם בכך שלא עמדו להם נביאים. באה פרשת בלעם וטופחת על פני הטענות, ומראה לעולם שהנה גם אומות העולם קיבלו נביאים. נבואה זו לא רק שלא גרמה להם להבין את טעותם אלא הוסיפו חטא על פשע ברשעותם. בעל "חידושי הרי"מ" זצ"ל היה אומר כי בלק ובלעם ביקשו לעבוד את ה' כפי שהם, עם מגפיהם המגושמות והמטונפות בטיט, לכן מאס הקב"ה בעבודתם.מכאן מתבקשת המסקנה: המבקש שלא לפשוט את הבגדים הצואים מעליו, גם אם הקב"ה מתגלה
אליו ויחונן אותו בנבואה, אישיותו לא תשתנה, הוא יישאר מאוס כפי שהיה אם ידבק באיוולתו.
כך ראינו בדיבורה של האתון אל בלעם. הנה הקב"ה עושה נס גלוי – האתון שהיא בהמה מתחילה לפתע לדבר ולא סתם דיבור אלא מנהלת דו-שיח עם בלעם ומאשימה אותו בהכאה. ואם כל זה בלעם במקום "להתעורר", להבין שריבונו של עולם מדבר איתך, אך במקום שבלעם יתעשת ויתרומם, ממשיך להתייחס לדיבורה כאילו חברו מדבר עימו!!!. ולא עוד, אלא שגם האתון למרות שנעשה לה נס שיכלה לדבר בכל זאת בהמשך נותרה אותה אתון שהייתה. כך הם הדברים, כל האותות והמופתים כוחם יפה רק לאדם שישים דגש על התנהגותו. יירצה להתעלות, ישמע למוות ה' , ודבר ה' לא יסור מנגד עיניו .
אבל מי שיבקש להתעקש ולהישאר נעול במגפיו מלאות הטיט, כל ניסי יציאת מצרים וקריעת ים סוף, אפילו התגלות אלוקית לא יסיר ממנו איוולתו. רק כאשר האדם מצידו יתאמץ ויעמול לעשות את שלו, ימצא מולו סייעתא דשמיא .
אמנם יש פעמים שאדם רואה נס גלוי, לעיתים הוא מקבל על עצמו לחזור בתשובה ולשמור על כל מצוות התורה. אך, לצערנו עם חלוף ההתלהבות האדם חוזר לסורו.
השאלה היא לא רק "מי יעלה בהר ה'", אלא מי הוא זה אשר מתעלה? אלא החשיבות היא "מי יקום במקום קודשו" – מי הוא זה המחזיק מעמד להישאר בפסגה.
הרב יוחנן מיכאלי הי"ו מלוד
