פרשת 'תצווה'
השלום והאחדות וצוותא
סמיכות הפרשה "וכל יתדות החצר נחושת" – "ואתה תצוה את בני ישראל"
הנה בני ישראל יצאו ממצרים כשהם מחולקים לשנים עשר שבטים ואפי' הים נקרע להם לשנים עשר גזרים כדי שכל שבט ושבט יעבור בנפרד בפני עצמו, והיה זה אחד מן העשרה ניסים שנעשו להם לאבותינו על ים סוף שנא' "לגוזר ים סוף לגזרים כי לעולם חסדו" וכמו שפי' הרמב"ם שנבקע הים לדרכים רבים כדי שיעברו ישראל בנחת עם קרוביהם וזהו שאמרו "זה אלי ואנוהו" וגו'
"זה" גמט' – 12 שנחלק הים לשנים עשר חלקים. והנה חלוקה זו גרמה למריבות וסכסוכים,וכל החניות היו בתרעומת ומחלוקת עד שבאו להר סיני, ואז "וילן שם ישראל נגד ההר" כאיש אחד בלב אחד, שכל מקום אומר "ויסעו ויחנו" נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת אבל כאן השוו לב אחד, לכך נא' "ויחן" לשון יחיד [מכילתא יתרו א] ואחדות זו גרמה להשראת השכינה ומעמד הר סיני עד שאמר הקב"ה "מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים ולשמור את כל מצוותי".
ולאור השפעה זו רצה הקב"ה לקבוע שכינתו בתוך בני ישראל וצווה בזה לעשות המשכן כש"כ "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", והמשכן היה צריך לשמש דוגמא של שלום ואחדות לכל שבטי ישראל, והוא שכל העם כולו ישתתף בתרומה להקמת המשכן כדי שלא יהיה זה רק קנין של יחיד ולכן אמר הכתוב "מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי". ודבר זה נקבע לדורות גם בענין להקמת מקדש מעט שהוא בית כנסת ובית המדרש. והלכה מפורשת היא שאם רוצים להקים בית כנסת ויש עשיר אחד הרוצה את כל הדרוש להקמת בנין אין מקבלים ממנו. כי צריכים לתת אפשרות לזכות גם את הרבים, ובמיוחד להקמת המשכן שנועד לסמל את אחדות האומה ושלימותה.
וכן אנו מוצאים כמה היתה התאמה לכל קרשי תואמים מלמטה ויחדיו יהא תמים אל ראשו אל הטבעת? האחת, וכמה פעולות נעשו כדי לחבר את האוהל להיות אחד, וכן סידור היריעות אשה אל אחותה בקרסים,וכן היה ג"כ ענין המנורה שנעשה מקשה אחת אשר היא היתה הסמל של עם ישראל, והוא אחד מן ג' דברים שנתקשה בהם משה, עד שהראה לו הקב"ה למשה שנא' "וזה מעשה המנורה",והכוונה שהוקשה לו למשה ענין אחדות ישראל שכן הדבר קשה אמד לקימה, והא היסוד של עם ישראל לקיומו ועתידו ,ואף שישנם כמה סוגים בעם כמו " המנורה" שהם שומרי התורה והמצות וכן "ירכה" שהם המחזקים והתומכים, וכן עד "פרחה" אלו הפורחים והמרוחקים ובאים לפעמים ומתברכים בראש השנה ויום הכיפורים , עכ"ז צריך שיהיה מקשה אחת , ואפי' חסר פרח אחד במנורה אינה כשרה, ומכאן זכה אהרן להדליק ולהעלות את הנרות שהיה הוא אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, ומשכין שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחברו, ולכן כשנפטר אהרן בכו אותו כל "בית" ישראל וקראו לבניהם על שמו, כמו שאמר הנביא "תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי וורבים השיב מעמו".
וכן בארבעת המינים שגם שם נרמזו ארבעה סוגים בישראל מ"מ לא ניתן לברך עליהם אא"כ נמצאים באגודה אחת.
ובמדרש תנחומא מובא מהיכן היו הקרשים אלא יעקב אבינו נטע אותם בשעה שירד למצרים ואמר לבניו בניט עתידים אתם להיגאל מכאן והקב"ה, יצוה על המשכן ועמדו ונטעו ארזים ועצי שיטים, והנה הבריח התיכון בתוך הקרשים שהיה מבריח מן הקצה אל הקצה ירד ביד יעקב אבינו במצרים שהיה מעשה ניסים ומתעגל לג' קצוות, ודבר זה בא לרמוז שאחדותם של ישראל היתה ירושת יעקב אבינו שדרש מהם "האספו והאגידה לכם" שתעשו כולכם אגודה אחת וכך תזכו לגאולה.
ובספר "דברי אמת" להחוזה מלובלין כתב שידוע שביהמ"ק נחרב ע"י שנאת חינם וממילא ראוי להתנהג בהיפך מזה דוקא באהבה רבה וזה עכ"פ העובדי ה' ב"ב יראו ידבקו להיות בניהם אהבה גדולה ואם יזדמן לאדם איזה שנאה על חברו מפני שלא טוב עשה לו יזכור שזה מעשה יצר הרע לעכב הגאולה ח"ו, כי שניהם גאים אי אפשר שיהיה אוהב אחד את חבירו.
וראיתי בספר "שער בת רבים" שביאר את הפסוק "קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה" ושאל מדוע דוקא רחל מבכה ולא לאה? , אלא ידוע שהמוכיח צריך שיהיה נקי בדבר ההוכחה שמוכיח את חברו כדי שלא יאמר טול קורה מבין עניך, ולכן כל שאר אמהות אם יצעקו מרה על צרת בניהם וגלותם לא יהיה נשמע קולם במרום משום שגם בניהם לא היו נקיים מחטא כזה, ובשביל שנאת חינם מכרו ליוסף, אבל רחל שהיתה נקיה מזה היא ובניה, לכן רחל כשתבכה ותצעק מרה יישמע קולה, ובעז"ה ישבו בנים מארץ אוייב ושוב בנים לגבולם.
והנה הגאולה תהיה בזכות משה רבינו עכ"ד החוזה מלובלין זיע"א. וזהו "ואתה תצוה את בנ"י" "תצוה" לשון התחברות כמו "לצוות לזה" שכל העולם לא נברא אלא לצוות לזה , ושיתחברו כולם יחד, וזה ענין הסמיכה בפרשה "וכלי יתדות החצר נחושת" שכל ענין יסוד האחדות הוא בזה שתצווה לחברם יחד שיהיה באגודה אחת, וכ"ש "יהי שלום בחילך שלווה בארמנותיך למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך וראה בנים לבניך שלום על ישראל ".
הרב יעקב בוטראשוילי מלוד
